דחיית בקשת אזרח הפיליפינים להעיד בדיון הוכחות בהיוועדות חזותית (החלטה, אזורי לעבודה י-ם, השופטת חני טל-פרימור):

העובדות: בקשת התובע, אזרח הפיליפינים, לקיים את דיון ההוכחות בהיוועדות חזותית. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים לתשלום עבור אי-ביצוע הפקדות לפנסיה בתקופה שבה הועסק על ידם כמטפל סיעודי. הנתבעים התנגדו לבקשה.

נפסק: הבקשה נדחתה. ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת כיום לביהמ"ש התרשמות "מעין ישירה" אף מעדות הנמסרת שלא באולם ביהמ"ש, אלא בהיוועדות חזותית, והפסיקה מכירה באפשרות זו יותר ויותר במקרים המתאימים ובהתקיים התנאים הקבועים לכך בדין. יחד עם זאת, דרך המלך למסירת עדות בביהמ"ש היא עודנה בהתייצבות העד באולם. תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מסדירה "עדות בהיוועדות חזותית". לא יכול להיות חולק על חיוניות עדות התובע לבירור השאלות שבמחלוקת, בהיותו בעל דין. התובע ציין כי לא אמור להיות קושי מבחינת הפיליפינים לגביית עדות התובע משטחה והנתבעים לא סתרו זאת. התמונה מורכבת יותר ביחס לתנאי לפיו הגעתו של העד לביהמ"ש תקשה עליו מאוד. בקשת התובע לא נתמכה בתצהיר, הגם שמפורטות בה טענות עובדתיות לרוב. אכן יש קושי בהגעת אזרח זר למדינה שבה שורר מצב מלחמתי, והדבר עשוי להצדיק קיום דיון בהיוועדות חזותית, אך אין לקבל את הטענה במקרה הקונקרטי של התובע. אין לאפשר לתובע בשלב זה להתייצב לדיון ההוכחות באמצעות היוועדות חזותית. אין מדובר על "ענישת" התובע על כך שנמנע מלמסור עדות מוקדמת לפני שיצא את הארץ, אולם במכלול הנסיבות, בשלב זה עליו לכל הפחות לעשות מאמץ סביר להסיר את הקשיים הנטענים המונעים את הגעתו ארצה.