לא כל אימת שפלוני יפרסם לשון הרע, הוא ישא בעתיד באחריות לכל פרסום חוזר שיבצע אחר ללא ידיעתו (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת דלית ורד):

העובדות: התובעת והנתבע הגישו תביעות לשון הרע הדדיות. התובעת היא עיתונאית, סופרת ופעילה חברתית. הנתבע הוא רב ועיתונאי, המציג עצמו כמי שפועל נגד פעילות נוצרית מסיונרית בקרב יהודים. התובעת טענה כי הנתבע פרסם 7 פרסומי לשון הרע העוסקים בטענה כי התובעת היא משיחית. התובעת טענה כי הנתבע פרסם סרטון בערוץ היוטיוב שלו, בו הציג את התובעת כמי שמאמינה בישו, או אינה יהודיה או מיסיונרית. הנתבע הציג מחדש קטע מדבריו של צד ג', שפרסם את הדברים בנאום שנשא באריזונה, זמן מה לפני כן. התובעת טענה כי צד ג' פרסם סרטון נוסף בו התנצל על הדברים, הבהיר שנאמרו על בסיס מידע שגוי, וביקש שלא ייעשה שימוש בדבריו. הנתבע הגיש הודעת צד ג' בטענה שצד ג' הוא האחראי לדברים שהנתבע פרסם, שהתובעת מצביעה עליהם כדברי לשון הרע. עניין ההחלטה בבקשת צד ג' למחיקת ההודעה שהוגשה נגדו.

נפסק: התביעה הוגשה לפי חוק איסור לשון הרע. כדי לקבוע כי אדם ביצע עוולה של לשון הרע, עליו להיות האדם האחראי לפעולת "הפרסום", ולחלופין להיות מעוול במשותף מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, או להימנות עם הגורמים המנויים בסעיפים 11-12 לחוק איסור לשון הרע. הנתבע הגדיר את העילות המשפטיות מכוחן הגיש את הודעת הצד השלישי "בין היתר, מעקרונות כלליים בדין, מדיני עשיית העושר ומסעיף 84 ל פקודת הנזיקין". הנתבע לא העמיד תשתית עובדתית כלשהי להתגבשות יסודותיה של עילה מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט. בנוסף, צד ג' איננו נכנס בגדר המקרים המתוארים בסעיף 12 לפקודת הנזיקין. לא נטען כי צד ג' אישרר את דבריו של הנתבע או כי היה בין צד ג' לבין הנתבע קשר כלשהו. צד ג' העלה סרטון התנצלות בשל דבריו. הנתבע ידע זאת והיה מודע לסרטון ההתנצלות, עוד בטרם פרסם הוא את דבריו בפעם הראשונה.

צד ג' נקט בפועל במהלכים על מנת למנוע שימוש בדבריו, הוא ציין במפורש כי טעה, ואישר כי אמר דברים בלתי תקינים ובלתי נכונים. לפי דברי ביהמ"ש העליון בפסק דין בכרי, "קשה להלום כי כל אימת שפלוני יפרסם לשון הרע, הוא ישא בעתיד באחריות מוחלטת לכל פרסום חוזר שיבצע אדם אחר ללא ידיעתו וללא הסכמתו". הדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר צד ג' עצמו התנער מדבריו המקוריים, וביקש שלא לעשות בהם כל שימוש. סילוק על הסף הוא צעד דרסטי שחורץ את גורל התביעה ללא דיון לגופו של עניין, משכך יש להשתמש בסמכות זו בזהירות רבה ורק במקרים קיצוניים. עם זאת, יהיו מקרים בהם מוצדק לסלק תביעה על הסף, לצורך למניעת הליכי סרק ועל מנת להגן על ציפיות הנתבע והאינטרס הציבורי. אין תוחלת בהותרת ההודעה לצד ג' על כנה במקרה זה, דבר שעלול לגרור את צד ג' להליך משפטי שידרוש השקעת משאבים מצידו. יש לדחות את ההודעה לצד ג' לפי תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי. הנתבע יישא בהוצאות צד ג' בסך 5,500 ש"ח [קובץ פסק-הדין באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].