הנאשם לא זכאי לקבל תכתובת WhatsApp עם המתלוננת (החלטה, שלום קרית-גת, השופטת דגנית משעלי ביטון):

העובדות: בקשת נאשם להורות למשיבה להעמיד לעיונו, בין היתר, תכתובות WhatsApp מלאות בינו לבין המתלוננת. המשיבה הגישה נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, היזק לרכוש במזיד, פגיעה בפרטיות, פרסום או מסירה של דבר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לפי האישום, המבקש והמתלוננת היו בני זוג מספר חודשים. לאחר פרידתם כתב המבקש על דלת ביתה של המתלוננת כתובת גרפיטי פוגענית, בה ציין גם את מספר הטלפון הנייד שלה. בהמשך הנאשם פרסם תמונה של כתובת הגרפיטי בעמוד האינסטגרם שלו, ועוד. 

נפסק: חומר חקירה נקבע בהתאם למבחן הרלוונטיות, למבחני השכל הישר וניסיון החיים. אף אם החומר המבוקש יצלח את מבחן הרלוונטיות, יש לבחון האם הוא נהנה מחסיון או שקיימים אינטרסים מוגנים אחרים, שאינטרס הגילוי של המבקש ניגף בפניהם. המבקש ביקש לקבל את כל תכתובות הווטסאפ לתקופה של למעלה מחודשיים, גם מהמועדים בהם היו המבקש והמתלוננת בני זוג. אף אם מטרת קבלת החומר המבוקש היא להראות דרך תקשורת שהיתה מקובלת בין הצדדים או התנהגות מסוימת של המתלוננת, אין זה סותר את טענת המתלוננת כי לאחר שנפרדו היא חסמה אותו, והוא המשיך להטרידה באמצעים אחרים. היה ראוי לקבל את מועדי התכתובות מיום הפרידה ומכיוון שמדובר בחומר שאינו מצוי בידי התביעה, עולה השאלה האם מדובר בחומר שראוי היה שיהיה בידה ולכן יש להטיל על המשיבה את הנטל בהמצאתו, או שמא על ההגנה לדרוש המצאתו לעיונה דרך הגשת בקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי. המבקש לא פנה למאשימה בבקשה להשלמת חקירה והפנה את בקשתו ישירות לביהמ"ש. המבקש אף לא פנה בבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ. מאחר שלא קמה לביהמ"ש סמכות להורות למשיבה על השלמת חקירה ומכיוון שהחומר המבוקש לא נתפס בידי היחידה החוקרת במהלך החקירה, ולא נמצא בידי המאשימה, אין מדובר בחומר "שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת", ולפיכך אין מדובר בחומר שיש להורות למאשימה ליתן להגנה. יש לדחות את הבקשה.