הצבת מצלמות בסביבת העבודה של התובעת היא עילה להתפטרות בדין מפוטר (פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט אורן שגב):

העובדות: תביעה לקבלת זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעים. הנתבעת היא חברה למתן שירותים משפטיים בתחום הקניין הרוחני והנתבע הוא בעליה. הנתבעת עבדה כ-18 שנה אצל הנתבעים ובתפקידה האחרון שימשה כמנהלת משרד. התובעת הודיעה לנתבעים על התפטרותה מחמת הרעה מוחשית בתנאי העסקתה, בין היתר בשל הצבת מצלמות אבטחה בסביבת המשרד.

נפסק: יש לקבל את התביעה חלקית. הצבת המצלמות מצד הנתבעים הייתה כשלעצמה מוצדקת, לגיטימית ונעשתה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית. אלא, שיש להבחין בין שאלת לגיטימיות המעשה שהמעסיק נקט בו לבין השאלה האם הדבר מצמיח לעובד עילה לגיטימית להתפטר בדין מפוטר. הזכות לפרטיות הוכרה כזכות יסוד וכחלק ממערך זכויות המגן במשפט העבודה. בנסיבות מסוימות הפגיעה בזכות לפרטיות עשויה לעלות לכדי הרעת תנאים מוחשית המקימה עילה להתפטר בדין מפוטר. המצלמות שהוצבו בקרבת התובעת מציגות תמונה רחבה של סביבת העבודה שלה. אמנם המצלמות לא הוצבו בחדר עבודה פרטי של התובעת, אך ניכר כי הן הוצבו בסמוך אליה ובסביבת העבודה שלה. צילום מעין זה עולה כדי פגיעה בפרטיותה של התובעת לפי סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות: "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".

הצבת מצלמות במקום העבודה הוכרה על ידי הרשות להגנת הפרטיות כמעשה היוצר "שינוי מהותי ומשמעותי באופן בו מפקח הארגון על עבודת המועסקים אצלו". על אף צורכו של ארגון לפקח על מקום העבודה, עצם הצבת המצלמות מביאה לכך שהפרטיות תיפגע. אין ספק בדבר הקשר הישיר בין הצבת המצלמות לבין החלטת התובעת להתפטר. גם אם הצבת המצלמות אינה עולה כדי התעמרות, וגם לא הייתה כוונה לפקח באופן נקודתי דווקא על התובעת, עדיין מדובר בפגיעה שיש להכיר בה כעילה להתפטרות בדין מפוטר. הנתבעת זכאית לפיצויי פיטורים. אין מקום לפסוק בנוסף הלנת פיצויי פיטורים, משנסיבות סיום העסקתה של התובעת היו שנויים במחלוקת כנה ואמיתית. לא הוכח שהנתבעים התעמרו בתובעת.