התובע פגע בפרטיות הנתבעת בכך ששלח לה מסרים מטרידים למרות בקשתה שיפסיק (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת נעמה ניר):

העובדות: הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית. לאחר שנפרדו, התובע שלח לנתבעת הודעות ומסרים, אף כי ביקשה שיחדל ליצור עמה קשר. הנתבעת טענה כי חששה מהתובע ולכן הגישה נגדו תלונה במשטרה, שנגנזה בעילה של "היעדר אשמה פלילית". התובע טען כי מדובר בתלונת שווא ולכן תבע פיצוי. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על הפרת פרטיותה, בכך שהתובע שלח לה מסרים מטרידים למרות בקשתה כי יחדל מכך. 

נפסק: תביעת התובע נדחתה ותביעתה שכנגד של הנתבעת התקבלה בחלקה. ביהמ"ש התרשם כי התובע לא התגבר על הפרידה ומצא לנכון לנקוט בהליכים נגד הנתבעת כתוצאה מקושי זה. התובע לא הוכיח כי הנתבעת הגישה נגדו תלונת שווא. תלונת הנתבעת כנה וזאת אף מבלי לקחת בחשבון כי התובע בעצמו הודה בכך ששלח לה מסרים בניגוד לרצונה. משלוח ההודעות על-ידי התובע פגע בפרטיות הנתבעת. התובע הודה כי שלח לנתבעת את ההודעות. סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". שליחת מסרים לאדם באופן הפוגע בשלוות רוחו, היא הטרדה אחרת שהיא פגיעה בפרטיותו [עניין הראר - רע"פ 10462/03]. 

לנתבעת זכות בסיסית לפיה לא תוטרד על ידי התובע במסרים שהיא אינה חפצה בהם, ודאי לאחר שחסמה את התובע וביקשה ממנו שלא ליצור עמה קשר. החומרה במעשי התובע מתבטאת לא רק בכך שהפר את האוטונומיה הבסיסית של התובעת בשלחו אליה ואל מכריה הודעות בניגוד גמור לרצונה, אלא גם בתוכנן עוכר השלווה של ההודעות. לא רק לנתבעת שלח התובע את ההודעות, אלא גם לחברותיה, לאחותה ולאחרים. בקביעת גובה הפיצוי יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן מאז שליחת החלק הארי של ההודעות וכן כי לא נשלחו הודעות נוספות על ידי התובע מאז הגשת התלונה. התובע לא הפנים עד עצם היום הזה את הפסול שבמעשיו ואת השפעתם על הנתבעת. התובע יפצה את התובעת ב-9,000 ש"ח בתוספת הוצאות בסך 1,000 ש"ח.