פיצוי לד"ר אלרעי פרייס על סדרת פרסומים מכפישים נגדה על רקע מבצע חיסוני הקורונה (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: התובעת, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, הגישה תביעת לשון הרע נגד הנתבעת, יועצת תקשורת ובלוגרית, בשל סדרת פרסומים של הנתבעת על התובעת, ברשתות החברתיות, על רקע תפקידה של התובעת ופעילותה במהלך תקופת מגפת הקורונה. 12 פרסומי התביעה הם חלק ממסכת פרסומים ענפה של הנתבעת ברשתות החברתיות, על התובעת ומשפחתה, על רקע מבצעי חיסוני הקורונה. התובעת טענה, בין היתר, כי מדובר בפרסומים הנושאים אופי אישי ומשתלח נגדה ונגד ובני משפחתה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי אין מדובר בלשון רע ולחילופין כי עומדות לה הגנות חוק איסור לשון הרע.

נפסק: אין ממש בטענות הנתבעת בדבר תקינות ההליך או חוקיות החלטת הפרקליטות לייצג את התובעת. טענות הנתבעת בדבר אי-חיסונו של בנה של התובעת הוכחו כטענות שווא שאין להן בסיס. החוק מאזן בתוכו ערכים מתנגשים וקובע את נקודות האיזון ביניהם. חופש הביטוי, חופש הביקורת וחופש המחאה עומדים אל מול זכות האדם לשם טוב. אין מדובר בזכויות מוחלטות ונקודת האיזון ביניהן משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו. ההתנגשות בין ערכים אלה עולה ביתר שאת כשמדובר בפרסומים ברשתות החברתיות ובמרחב הוירטואלי. מדובר במדיות נגישות ובעלות תפוצה רחבה, כשהפרסומים בהן יכולים להתקבע ברשת "לנצח". הפרסומים במרחב זה נעשים בקלות יתרה ומבלי שהמפרסם כפוף לכללים של אתיקה מקצועית עיתונאית; לחובה לקבלת תגובת מושא הפרסום, או לביקורת של עורך או מו"ל. פגיעה בשמו הטוב של אדם כתוצאה מפרסומים מכפישים ברשתות החברתיות עשויה להיות בה חומרה יתרה.

ביהמ"ש חילק את פרסומי התביעה לשתי קטגוריות - פרסומים בהם קביעות עובדתיות על מצבם החיסוני של ילדי התובעת; ופרסומים שאין בהם קביעה עובדתית, אך הם כוללים כינויי גנאי שונים על התובעת ומשפחתה. הפרסומים בקטגוריה הראשונה הם בבחינת לשון הרע. הצגת התובעת כמי שלא פעלה לחסן את ילדיה שלה, במקביל לפניותיה לציבור להתחסן, מציירת את התובעת בעיני הציבור כמי שמדברת בשני קולות, כדו פרצופית וכחסרת יושרה אישית ומקצועית. הפרסומים בקטגוריה השנייה הם על פני הדברים ביטויים, שגם אם הם בוטים, הרי שיש לסווגם כהבעת דעה, אך לא ניתן לנתק את הפרסומים הללו ממסכת הפרסומים הכללית, שנעשתה באופן רציף, מספר פעמים ביום לאורך מספר שבועות. לכן גם אם מדובר בהבעת דעה, הרי שמדובר בלשון הרע לפי החוק. מתוך 12 הפרסומים, הפרסום ה-12 הוא אינו לשון הרע.

הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מדובר בפרסומים שהם אמת ולפיכך לא עומדת לה הגנת אמת בפרסום. אין תום לב בפרסומי הנתבעת ולכן גם הגנה זו אינה עומדת לה. מדובר במסכת עובדתית אחת של פרסומים ואין לפסוק פיצוי נפרד בגין כל פרסום ופרסום. הנתבעת תפצה את התובעת בסכום של 143,566 ש"ח. ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לפרסם פרסומים כוזבים על חיסון ילדיה של התובעת. על הנתבעת להסיר את הפרסומים מחשבונות הרשת החברתית שלה.