הנתבעת יכלה להתנות את ההשתתפות בהגרלה בהסכמה לקבל דברי פרסומת (פסק-דין, שלום ראשל"צ, הרשם מרדכי וחדי):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו דברי פרסומת, לשתי תיבות דוא"ל, ללא הסכמתו ותוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע ציין כי הסכים למסור את מספר הטלפון שלו לצורך משלוח קישור להגרלה שערכה הנתבעת. הנתבעת טענה כי התובע הסכים לקבלת דברי הפרסומת עת רכש באחד מסניפיה ולאחר מכן נרשם להגרלה, אז הסכים לקבלת ההודעות וכן מסר את כתובת הדוא"ל שלו.

נפסק: התביעה נדחתה. טענות התובע כי הנתבעת שלחה אליו אלפי פרסומות נטענו ללא תימוכין ובניגוד לטענות כתב התביעה. לא עלה בידי התובע להציג דברי פרסומת מעבר לאלו שצורפו לתביעתו. השינויים בגרסת התובע הם הרחבת חזית אסורה ויש בחוסר העקביות שגילה כדי לגרוע ממהימנותו באופן משמעותי ואף לחזק את גרסת הנתבעת. התובע טען כי מעולם לא הסכים לקבל פרסומות מהנתבעת. כראיה לקבלת הסכמת התובע, הגישה הנתבעת את אישור ההרשמה, לרבות כתובת ה-IP ממנה בוצעה ההרשמה, המועד בו בוצעה, אופן ביצוע הרישום והפרטים שנדרשו מהתובע בעת הרישום, לרבות כתובת דוא"ל. מצילום המסך שנלווה לאישור ההרשמה נלמד כי על מנת להביע הסכמה היה על התובע לסמן באופן יזום את תיבת האישור המופיעה שם. בהינתן עדויות הצדדים ובשים לב כי הרישום להגרלה חייב מתן הסכמה לקבל דברי פרסומת, הרי שהתובע נתן את הסכמתו לקבל דברי פרסומת.

דרישת החוק היא להסכמה מפורשת. לשם קבלת הסכמה מפורשת בחרה הנתבעת, בדומה לבתי עסק רבים, לאפשר ללקוחותיה לאשר את קבלת דברי הפרסומת באמצעות סימון יזום מצד הלקוח בתיבת האישור במהלך מילוי טופס ההרשמה; להבדיל ממצב בו תיבת האישור מסומנת כברירת מחדל והלקוח מתבקש להסיר הסימון אם אינו מסכים, שאז יכולה להתקבל ההסכמה בלי משים, או לחילופין מקרה בו נדרש הלקוח לסמן את תיבת האישור אם אינו רוצה לקבל דברי פרסומות. לא זה המקרה, שכן התובע סימן את תיבת האישור באופן יזום. אם לא חפץ במתן ההסכמה, יכל פשוט לוותר על הרישום להגרלה. אין לקבל את טענת התובע כי לא נתן את הסכמתו מרצון חופשי ומדעת. התובע יישא בהוצאות בסך 1,000 ש"ח, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח.