הערעור הפך תיאורטי לאחר שהוסדר תחום הפקדת כספים שמקורם במטבעות וירטואליים (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים עמית, גרוסקופף ושטיין):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ת"א 51757-08-18], שקבע כי סירוב הבנק (המערער) לקבל לחשבון המשיבים כספים שמקורם במסחר בביטקוין - אינו סירוב סביר. בין לבין, עלה בידי היועמ"ש ובנק ישראל להגיע להסכמה בנושא האסדרה של הפקדת כספים שמקורם במטבעות וירטואליים, והנושא מוסדר כיום במסגרת הוראת ניהול בנקאי תקין 411 (ניהול סיכונים הכרוכים במתן שירותים הקשורים לנכסים וירטואליים). אסדרה זו תחייב משפטית ותתווה את הפעילות של כל התאגידים הבנקאיים בתחום, ביחס ללקוחות פרטיים מכאן ולהבא.

נפסק: לאור ההסדרה ומאחר ופסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי כבר בוצע הלכה למעשה, ואין טענה להשבת המצב לקדמותו, הרי שמדובר בערעור תיאורטי. לפיכך, בחר ביהמ"ש שלא להכריע בשאלות הסבוכות המתעוררות בערעור ולדחותו משום שהפך לתיאורטי. הערעור נדחה. הבנק יישא בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח.