הקורא הסביר עלול להאמין כי מחקר התובע הוא תוצאה של השתתפות באורגיות (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת דלית ורד):

העובדות: תביעת לשון הרע ותביעה שכנגד, שעניינן תגובות שכתבו הצדדים לפוסט בקבוצת פייסבוק. התובע (והנתבע שכנגד) הוא אקדמאי בתחום הגיאוגרפיה והתכנון. הנתבעת (והתובעת שכנגד) היא אקדמאית ומנכ"לית עמותה. הצדדים חברים בקבוצת פייסבוק המיועדת לאנשי אקדמיה. כל אחד מהצדדים טען כלפי משנהו כי פרסם נגדו תגובות העולות כדי לשון הרע.

נפסק: יש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד. התכתובת בקבוצת הפייסבוק היא "פרסום" לצורך החוק. לא היתה מחלוקת לגבי זהות המפרסם ותוכן הפרסום. הצגת התובע כמי שהולך לאורגיות ואז כותב עליהן מחקרים היא לשון הרע כמשמעו בחוק. הנתבעת הציגה עצמה כחוקרת אקדמיה ובכך יש לכאורה כדי לתת משנה תוקף לדבריה. הקורא הסביר עלול להאמין כי מחקרו של התובע, העוסק במרחבים קווירים, אינו מחקר אקדמאי העומד באמות המידה המקובלות, אלא הוא תוצאה של השתתפות באורגיות. יש בדברי הנתבעת כדי לבזות את התובע ואת עבודתו המקצועית האקדמית. אמנם הפרסומים נעשו ברשת, לגביה נקודת האיזון בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב נוטה לעבר חופש הביטוי. רשת האינטרנט מאפשרת לכל אדם המצוי ליד מחשב להביע בקלות את דעותיו, בבחינת שיא פריחתו ותפארתו של חופש הביטוי. אך אותה קלות אין בה כדי לאפשר ביזויו של האחר, תוך הטלת דופי שאינו מבוסס במקצועיותו. הנתבעת לא הוכיחה כי הפרסום הוא אמת וממילא אין עניין ציבורי בדבריה. פרסומי הנתבעת אף לא חוסים תחת ההגנות שבסעיף 15 לחוק. הפרסומים המכפישים חרגו מהסביר. מדובר בפגיעה שאינה ברף חומרה גבוה. מדובר בפרסום נקודתי וחד-פעמי בקבוצת פייסבוק. לא ניתן להתעלם מאמירותיו המקדימות של התובע, שדיברו בגנות הנתבעת. הנתבעת תפצה את התובע ב-12,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 6,000 ש"ח. אמירות התובע נשוא התביעה שכנגד אינן לשון הרע לפי החוק. לא כל גידוף או קללה יהוו פרסום לשון הרע. מדובר בתגובה אמוציונלית ורגעית שנכתבה בסמוך, הן בזמן והן במיקום, לדברי הנתבעת, ואינה חוצה את רף לשון הרע. אף מדובר בזוטי דברים ובמעשה של מה בכך.