שיחות שיווקיות אינן נופלות לגדר "חוק הספאם" אך הן פוגעות בפרטיות הנמען (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשמת רעות זיו):

העובדות: התובע, לקוח עבר של הנתבעת, טען כי הנתבעת פנתה אליו ב-14 שיחות שיווקיות ללא הסכמתו, למרות שבכל אחת מהשיחות ביקש כי הנתבעת לא תיצור איתו עוד קשר. הנתבעת טענה כי איתרה רק שתי שיחות ברישומיה וכי הסכם ההתקשרות בין הצדדים התיר לה לפנות לתובע.

נפסק: דין התביעה להתקבל חלקית. התובע הגיש את תביעתו מכוח "חוק הספאם" - סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. שיחות טלפון שמבצע נציג אנושי אינן נכללות בגדר האיסורים שבסעיף 30א לחוק. לצד זאת, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, אוסר על פגיעה בפרטיותו של אדם, לרבות לפי סעיף 2(1) לחוק. התובע הצליח להוכיח את קיומן של כ-14 פניות מטעם הנתבעת, מהן עולה כי התובע חוזר פעם אחר פעם על בקשתו כי הנתבעת תוריד אותו מהתפוצה ותפסיק ליצור עמו קשר טלפוני. מדובר בשיחות מטרידות, המנוגדות לחוק הגנת הפרטיות, תוך שימוש והתקשרות למספר טלפון של אדם וניהול שיחה עימו, שלא מרצונו ובהסכמתו, שעה שהוכח שביקש לא פעם את הסרתו והפסקת השיחות. מדובר בהטרדה שיווקית שעליה להיעשות בהסכמה. אין לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר במשווקים חיצוניים שאין לה שליטה עליהן. הנתבעת התרשלה עת לא פעלה להסרת פרטיו של התובע מרשימת ההתקשרות שלה. בשונה מחוק התקשורת, חוק הגנה הפרטיות לא מנחה באשר לאופן קביעת הפיצוי, כי אם קובע גובה פיצוי מקסימלי ללא הוכחת נזק. הנתבעת תפצה את התובע ב-7,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 750 ש"ח.