לא הוכח כי גולשים יוטעו לחשוב כי אתר המשיבה הוא אתר המבקשת (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת עינת רביד):
העובדות: בקשת התובעת למתן צו מניעה זמני שימנע מהמשיבה להמשיך ולהשתמש במילה "פרופורציה", סימן המסחר של המבקשת, באתר המשיבה, או לכל הפחות בכותרת ובכותרת משנה המופיעים במנוע החיפוש Google. המבקשת מפעילה רשת מרפאות לרפואה אסתטית. המשיבה מפעילה את האתר "כמהזה", שלטענתה כולל מידע צרכני, לרבות סקירת מידע בתחומי האסתטיקה. המבקשת טענה, בין היתר, כי המשיבה משתמשת בסימן המסחר שלה לצורך שיווק שירותי חברות המתחרות בה. המשיבה דחתה את טענות המבקשת.
נפסק: הבקשה נדחתה. בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה לסעד זמני, עליו לשקול שני שיקולים - מאזן הנוחות וסיכויי התובענה. שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. צו מניעה הוא סעד מן היושר ולכן במסגרת השיקולים תבחן גם סוגיית תום הלב והאם המבקש הראה כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת בטרם בירור התביעה לגופה. המשיבה אכן משתמשת בסימן המסחר של המבקשת באתר שלה, אך השאלה היא האם מדובר בשימוש אמת, המותר לפי סעיף 47 פקודת סימני מסחר [נוסח משולב], התשל"ב-1972. אין חולק בדבר סימן המסחר של המבקשת. על המבקשת להוכיח טענות רבות שהעלתה, אשר בשלב הסעד הזמני אין די בהן לבדן כדי להצדיק את קבלת בקשה. המבקשת טוענת, בין היתר, כי שימוש אובססיבי בסימן המסחר נועד לגרום לאלגוריתם של גוגל לזהות את אתר המשיבה כעונה לשאילתה של גולש. לעניין השימוש המוגבר בשמה של המבקשת לצורך קידום האתר בחיפוש האורגני, לא הובאה כל חוו"ד המוכיחה את טענתה. אף התברר כי לאחר שהמשיבה עשתה שינויים באתר, הדבר היחיד המפריע כיום למבקשת היא הכותרת המופיעה תחת אתר המשיבה בחיפוש המילה פרופורציה.
אין להכריע כבר עתה כי השימוש שעושה המשיבה בסימן המסחר אינו בגדר "שימוש אמת" בהתאם לסעיף 47 לפקודה. בעניין מתאים לי [ה"פ 506/06] נקבע כי שיטת הפרסום בקניין הווירטואלי גוגל באמצעות מילות מפתח אינה מקימה חשש להטעיית הצרכנים. אומנם במקרה זה הטענה היא לגבי שימוש בסימן המסחר באתר המשיבה (ולא בשימוש במילת מפתח) אך אין בכך כדי לגרוע מהקביעה, היפה אף למקרה זה, לעניין יכולות הגולש לבור לו את שיחפוץ ולהתעלם מאשר לא יחפוץ, לרבות מידע שיווקי. הדברים יפים אף באשר לקביעה לפיה יש להגן על סימן המסחר אך זאת תוך התחשבות בזכות התחרות. בשלב זה של הדיון, לא הוכח כי גולשים יוטעו לחשוב כי אתר המשיבה הוא אתר המבקשת, וכי נוכח הפרסום באתר המשיבה חלה ירידה או שינוי משמעותי בשיעור הכניסות הממוצע לאתר המבקשת. אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת מתן הסעד הזמני המבוקש.