עשרים ימים אינם זמן סביר להסרה מרשימת התפוצה (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 81 הודעות פרסומת בדוא"ל, חרף בקשת הסרה ומכתב עו"ד, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התביעה הוגשה עבור ההודעות ששלחה התובעת לאחר בקשת ההסרה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת הצטרפה מרצון לרשימת הדיוור וכי לא קיבלה את בקשת ההסרה. 

נפסק: הנתבעת עמדה בחובתה להראות כי התובעת הסכימה להצטרף לרשימת הדיוור בשנת 2015. צירוף פלט ה"לוג" שמעיד על כך תומך בגרסת הנתבעת. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שהתובעת קיבלה פרסומות רבות משך 4 שנים, ללא התנגדות מצידה. עם זאת, מרגע שביקשה התובעת להסירה מרשימת התפוצה, הסכמתה אינה תקפה עוד. הדבר מקבל משנה תוקף ביחס לפרסומות שנשלחו לאחר קבלת מכתב ההתראה. נטל ההוכחה בדבר שליחת הודעת הסירוב מוטל על התובעת. התובעת עמדה בנטל זה, שכן נראה בבירור כי הודעת הסירוב נשלחה לכתובת המייל שהנתבעת דרשה לשלוח אליה בקשות הסרה. לפיכך, נטל ההוכחה כי המייל לא התקבל עבר אל הנתבעת והיא לא עמדה בו. נוכח המספר הרב של האנשים להם גישה לתיבת הדוא"ל והאפשרות המעשית למחוק מיילים נוכח היעדר אכיפה בפועל, אין זה מופרך להניח כי הודעת הסירוב נמחקה בשוגג.

ביהמ"ש התרשם כי הודעת הסירוב נמחקה בשוגג ולא במזיד. עם זאת, אין משמעות הדבר שהודעה זו כלל לא נשלחה. שליחת הפרסומות לאחר הודעת הסירוב נעשתה שלא כדין ובניגוד לחוק. כל אחת מהפרסומות שנשלחו לאחר קבלת מכתב ההתראה נשלחו בזלזול מופגן, תוך רמיסת החוק ורצונה של התובעת. אין לקבל את טענת הנתבעת כי 20 ימים להסרה מרשימת הדיוור הם זמן סביר. לצורך חישוב הפיצוי יש להפריד בין ההודעות שנשלחו לאחר בקשת ההסרה וההודעות שנשלחו לאחר מכתב ההתראה. עבור 17 ההודעות ששלחה הנתבעת לאחר מכתב ההתראה היא תשלם לתובעת 1,000 ש"ח לכל הודעה. עבור 64 ההודעות ששלחה הנתבעת לאחר בקשת ההסרה וקודם למכתב ההתראה, היא תשלם לתובעת 100 ש"ח עבור כל הודעה. סה"כ תפצה הנתבעת את התובעת ב- 23,400 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 4,200 ש"ח.