מסעדנית תפצה מלצרית לשעבר שהשמיצה בפוסט בפייסבוק (פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט אלעד שביון):

העובדות: תביעת לשון הרע שעילתה בפוסט שפרסמה הנתבעת בעמוד הפייסבוק שלה. הנתבעת העסיקה את התובעת כמלצרית במסעדה. לאחר סיום עבודתה הגישה התובעת תביעה כספית נגד הנתבעת שבסיומה הגיעו הצדדים לפשרה לפיה הנתבעת תשלם לתובעת סך של 8,000 ש"ח. בסמוך לאחר מכן פרסמה הנתבעת את הפוסט נשוא התביעה. הנתבעת הכחישה את הטענות כלפיה.

נפסק: הדברים שנכתבו בפוסט ביחס לתובעת, בפני מספר לא קטן של קוראים, הם 'לשון הרע' כמשמעותה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. האמירות בפוסט מציגות את התובעת באור שלילי ובאופן משפיל ומבזה על מנת לעשותה מטרה לבוז וללעג בעיני קוראי הפוסט. מדובר בהתבטאויות שנכתבו חודשים רבים לאחר סיום יחסי העבודה ולא במהלכם ולנוכח פס"ד שניתן בעניינה של הנתבעת בביה"ד לעבודה. מדובר בפרסום בכתב במרחב הדיגיטלי ויסוד הפרסום מתקיים אף הוא. יש לדחות את טענת הנתבעת כי מדובר בפרסום מותר לפי סעיף 13(5) לחוק. תכלית הסעיף היא מתן חסיון למי שהוא צד להליך שיפוטי, כשהפרסום נעשה במהלך ההליך השיפוטי. הנתבעת אמנם הייתה צד להליך השיפוטי הראשון, אך הפרסום לא נעשה במסגרת ההליך אלא לאחר סיומו ולא במסגרתו. לא עומדת לנתבעת הגנת האמת בפרסום ואף לא הגנת תום הלב. אין להסכים עם מצב שבו יפורסם פוסט שעלולים לצפות בו אלפי אנשים, אך ורק כדי 'להקל' על הרגשתה של הנתבעת. מנגד יש ליתן משקל לכך שהפוסט הוסר זמן קצר לאחר שהועלה. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 35,000 וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח.