עש"א 23802-12-19 זיפ הופ רשת חנויות בע"מ נ' מדינת ישראל - הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן

אולי יעניין אותך גם

ביטול עסקת מכר מרחוק אינו מותנה באי-שימוש במוצר (פסק-דין, שלום י-ם, שלום י-ם):

העובדות: ערעור על החלטת המשיבה להטיל על המערערת עיצום כספי של 60,150 ש"ח, בשל הפרת חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. המערערת משווקת פריטי ביגוד ואופנה באמצעות רשת חנויות ואתר אינטרנט. כחלק מאכיפה יזומה, ביצעה המשיבה ביקורת באתר המערערת, ואיתרה מספר הפרות. ההפרות שבגינן הוטל העיצום, העומדות להכרעה בערעור, הן של סעיף 2(א)(21) לחוק (הטעיה בתנאי ביטול עסקה) ושל סעיף 14ג(א) לחוק (אי גילוי פרטים הנוגעים לביטול עסקה).

נפסק: דין הערעור להידחות. היקף הביקורת השיפוטית על החלטה להטלת עיצום כספי צריכה להיות רחבה יותר מזו הנוהגת בביקורת על החלטה מנהלית אחרת. עם זאת, גם במסגרת היקף זה של הביקורת יש ליתן משקל ממשי לכך שהגורם המחליט הוא האחראי על פי החוק לממש את המטרות שהעיצום הכספי נועד להשיגן, ובמקרים הרלוונטיים גם לכך שבידו המומחיות והמקצועיות הנדרשים. אין מקום לבטל את העיצום בשל שיהוי בהתנהלות המשיבה. התקופה להשלמת הליך האכיפה המנהלי במקרה זה עולה בקנה אחד עם הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ואין מדובר בשיהוי שחורג מההנחיות.

אשר לקיומה של הטעיה, התכלית העומדת בבסיס החוק היא הגנה על הצרכן באמצעות הטלת חובות ואיסורים על עוסקים ונותני שירות, שמטרתם הכוללת היא מניעת הטעיה, באופן שיאפשר לצרכן לקבל את מלוא המידע בדבר טיב העסקה. עילת ההטעיה לפי חוק הגנת הצרכן רחבה מעילת ההטעיה לפי דיני החוזים. בעוד שלפי דיני החוזים, נדרש להוכיח הטעיה בפועל, הרי שלפי חוק הגנת הצרכן די כי דבר "עלול להטעות" על מנת לבוא בגדרי החוק והפרותיו. איסור ההטעיה בחוק הגנת הצרכן אינו איסור תוצאתי, כי אם איסור התנהגותי. 

סעיף 14ג(ג) לחוק, שהחריג הוראותיו על עסקאות מכר מסוימות מרחוק, אינו מתנה ביטול עסקת מכר מרחוק באי-שימוש במוצר, כפי שציינה המערערת באתר האינטרנט שלה. בעסקאות מכר מרחוק, התניית אי-עשיית שימוש במוצר כתנאי להחזרתו, כפי שהוא מופיע בתקנון המערערת, מהווה התניה אסורה על הוראות החוק ולפיכך היא בגדר הטעייה של הצרכן. אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה בעניין זה. גביית דמי משלוח - מחיר הנכס והעסקה כוללים כל הוצאה אחרת שחלה על הצרכן וממילא גם עלות המשלוח. אין ממש בטענת המערערת כי מראש ידע הצרכן כי עלות המשלוח משולמת לספק חיצוני, ועל כן היתה רשאית לקבוע בתקנונה כי במקרה של ביטול שאינו עקב פגם או אי התאמה, לא יהא המשתמש זכאי להחזר בגין די המשלוח ששולמו.

מיקום השבת המוצר - בעסקת מכר מרחוק, שבה מקבל הלקוח את המוצר באמצעות שליח למען כגון ביתו, משרדו וכדומה, ללא התייצבות בנקודת מכירה, הקפיד המחוקק שתינתן לו האפשרות להחזיר את המוצר באותו האופן בו נרכש, קרי, איסוף המוצר באמצעות שליח מאותו המען. אין מקום להתערב בשיקול דעתה של המשיבה ובקביעתה כי המערערת הטעתה את לקוחותיה בתנאי ביטול העסקה, וכי פעלה שלא כדין שעה שאפשרה לצרכן להשיב את המוצר בכל אחד מסניפיה ולא במקום בו נאסף. יש לדחות את טענת המערערת כי הלבשה תחתונה נכנסת תחת הגדרת "טובין פסידים".

הפרת סעיף 14ג(א) לחוק (אי גילוי הפרטים הנוגעים לביטול העסקה) - המשיבה טענה כי המערערת לא גילתה לצרכן את מספר זהותה, התקופה שבה ההצעה (מבצע) תהיה בתוקף וכן לא גילתה לצרכן פרטים בדבר זכותו לבטל את העסקה במקרה אל אזרח ותיק או עולה חדש. אשר למספר החברה, יש לדחות את טענת המערערת כי שעה שפרסמה את מספר הח.פ. שלה במספר מקומות שונים, הרי שקיימה את הוראות החוק. על הפרטים להופיע בשלב השיווק, ללא קשר לשלב הרכישה ואי ציון פרטים אלו בהתאם להוראות החוק בשלב השיווק, הצדיק הטלת העיצום הכספי.