תביעת לשון הרע על פרסומים ברשתות החברתיות (פסק-דין, שלום י-ם, השופט אורן סילברמן):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת טענה כי הנתבעת פרסמה נגדה השמצות בפייסבוק ובהודעות ווטסאפ. לטענתה פרסומי הנתבעת כללו תיאורים שהם הטרדה מינית ורמיזות בהקשר זה כלפיה, וכי הנתבע 2 העלה פוסט בו הפנה לדף הפייסבוק של התובעת, תוך שהוא מפרסם את פרטיה, תמונתה ועוד. הנתבעת טענה כי העלתה לפייסבוק את תמונת התובעת תוך שפירטה את אשר אירע - פירוק משפחתה - וכי לא העלילה עליה דבר. הנתבעת טענה כי תגובת התובעת, שחשפה עצמה ברשת, היא שהביאה לפרסום הדברים, וכי אין מדובר בלשון הרע.

נפסק: דין התביעה נגד הנתבע להידחות. התביעה נגד הנתבעת התקבלה בחלקה הקטן, בנוגע לחלק מהפרסומים, ובהעדר הוכחה של נזק מצד התובעת. מדובר בטענות בנוגע לפרסומים של הנתבעים בפייסבוק. פרסום ברשתות חברתיות, גם במסגרת תגובה לפוסט, מקים את יסוד "הפרסום" לפי חוק איסור לשון הרע. לא נמצא ולו פרסום אחד של מי מהנתבעים בווטסאפ וכל טענה בשל פגיעה בהקשר זה יש לדחות. אשר לפרסום הראשון, סרטון, יש בו משום פרסום לשון הרע על התובעת. גם הנתבעת היתה מודעת לכך כי פרסום זה חצה קווים אדומים ובהתאם הסירה את הפוסט, ממש בסמוך לפרסומו, ואף התנצלה על הדברים. לכך השלכות לעניין שאלת הנזק. אין בכך לפטור את הנתבעת מאחריות הקשורה בפרסום עצמו.

בפרסום השני התובעת לא מפנה ללשון הרע קונקרטי בפרסום. אין באמירות המופיעות בפרסום בכללותו משום לשון הרע. צירופן של תמונות התובעת אין בהן לבסס, כשלעצמן, אמירה המהווה לשון הרע. הגבלת האפשרות להתבטא בהקשר זה חורגת מגדר האיזון הראוי הנדרש לשמירה גם על חופש הביטוי במרחב הרשתות החברתיות. אשר לפרסום השלישי והרביעי, בכל הקשור לאמירות המיניות המיוחסות לתובעת התקיים יסוד לשון הרע. בפרסום של הנתבע, אף שהוא כולל גידופים מרומזים, אין משום לשון הרע כלפי התובעת, גם לא בעצם אזכור שמה והפניה לתמונתה. גם הטענה כי היה מעשה עוולתי כלשהו של הנתבע ב"דרבון" אחותו לפרסום פרטי התובעת, אין בה דבר כדי לקשור את התבטאותו לעוולה עצמאית שבוצעה על ידו. התביעה נגדו נדחית. הנתבעת לא העלתה טענות הגנה כלשהן. לא עלה בידי התובעת להוכיח נזק בשל הפרסומים. הנתבעת תפצה את התובעת ב-15,000 ש"ח.