לשון הרע בסכסוך שכנים בנושא תמ"א 38 (פסק-דין, שלום ת"א, השופט גיא הימן):
העובדות: תביעה ותביעה נגדית בלשון הרע. הצדדים הם שכנים לבנין דירות, שהתעורר ביניהם סכסוך הקשור בתמ"א 38. הפרסומים עליהם הלין התובע הם שני מכתבים ומסרוני WhatsApp שפרסם הנתבע. בתביעתו הנגדית הלין הנתבע על 8 הודעות WhatsApp שפרסם התובע בקבוצת דיירים וכן על תכתובת דוא"ל.
נפסק: המכתב ששיגר הנתבע לדיירי הבתים, על רקע התנגדותו לתוכנית שקידמו התובע ואחרים, הוא לשון הרע, שכן התובע מוצג בו בביטויים פוגעניים ומבזים, שיש בהם גם כדי לפגוע בעיסוקו המקצועי של התובע כעו"ד. במכתב השני לא נמצא דבר שיש בו כדי להוציא את דיבתו של התובע. נמצא כי הנתבע פרסם 4 הודעות או צברי-הודעות ביישומון "וואטסאפ", בקבוצות דיירים, שיש בהן לשון הרע על התובע. מחד גיסא נכון יהיה לגרוס כי כל הפרסומים הם חלק ממסכת אחת של מעשים, שכולם קשורים להתכתבויות סביב המחלוקת שנוצרה בקשר לתוכנית-הבית. מאידך גיסא הצטברות הפרסומים זה לזה העמידה מערך רצוף ומתמשך של השמצה, שביקש לפגוע, באוזניהם של דיירי-הבית, באופן חריף במהימנותו של התובע, ביושרו, במשלח-ידו ואף לעשותו ללעג. לא הוכח כי בעצם הגשת התביעה ביקש התובע לנצל לרעה את דיני לשון-הרע ואת הליכי ביהמ"ש. הביטויים שנכללו בפרסומי הנתבע היו לשון-הרע במידה ובהיקף שתומכים בטענה לפגיעה בשם הטוב. לא הוכח מניע אחר. אין לקבל את הטענה כי מדובר בזוטי דברים. אין מדובר בדברים שהושמעו בעידנא דריתחא. הדברים נכתבו פעם אחר פעם, בשורה של הזדמנויות ובפורומים מגוונים, ענין שמצביע על כוונה מתמשכת ורציפה של הנתבע להביאם אל העולם. לא ניתן לקבל את טענת הנתבע כי עומדת לו הגנת תום הלב לפי סעיפים 15(2) ו-15(3) לחוק איסור לשון הרע.
נמצא כי יש לשון הרע על הנתבע בחלק ניכר מההודעות שפרסם התובע. גם אם מצא התובע את עצמו נגרר מטה-מטה בהתבטאויות הדדיות וגם אם ניכר בו כי הנתבע עורר את כעסו, אין צידוק לנקיטתם של מינוחים ושל שפה שהם לשון-הרע מובהקת. באלה היו כל אותם סוגי מרכיבים שעליהם הלין התובע בתביעתו הוא: ערעור על יושרו ויושרתו של הנתבע; ייחוסה לו של התעשרות, שאינה כדין, על חשבונם של הדיירים האחרים וביטויי-לעג, שלא נועדו אלא להלבין את פניו. בעת שהגיש את תביעתו המקורית, נשתכחו הדברים הללו מן התובע או שהוא ביכר להתעלם מתמונת המראה העגומה שנשקפה מהם. יש לדחות גם את מרבית טענות ההגנה של התובע. בין שתבקש לזאת אחיזה בהגנתו של סעיף 15(10) לחוק, ובין בהעמדתן של שתי תביעות ללשון-הרע זו מול זו והמאזניים מעוינים, נהיר כי הצדדים שניהם קלעו את עצמם, שלא בטובתם, למערבולת של דברי-דיבה, שהם השמיעו זה על זה בפרסומים פומביים. לא אחת מן התביעות ראוי לה שתעמוד לבחינה לבדה, וכי אף לא אחד מעניניהם של הצדדים ראוי שיקנה לו עדיפות על פני אלה של האחר. שתי התביעות נדחו.