תא"מ 2972-09-20 וולף נ' אליה

אולי יעניין אותך גם

הזכויות בצילום דיוקן שייכות למזמין הצילום ולא לצלם (פסק-דין, שלום ת"א, השופט נמרוד אשכול):

העובדות: התובע, צלם עצמאי, טען להפרת זכויות היוצרים שלו בצילום של יו"ר נעמת. הנתבעת היא הבעלים של המגזין "ברנז'ה", לרבות אתר ועמוד הפייסבוק של העיתון המקוון "ברנז'ה ניוז". התובע טען כי הנתבעת השתמשה בצילום, שהתפרסם במקור בכתבה בעיתון "דבר", ללא הרשאה, הן באתר המגזין והן בעמוד הפייסבוק שלו, מבלי שניתן לו קרדיט. הנתבעת טענה, בין היתר, כי לקחה את הצילום מעמוד הפייסבוק של יו"ר נעמת וכי לא ניתן היה לדעת כי לתובע זכויות בו. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע אינו הבעלים ביצירה, אלא העיתון "דבר". 

נפסק: אין מחלוקת בין הצדדים כי הצילום הוא יצירה מוגנת לפי סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, כי התובע הוא צלם היצירה, וכי הנתבעת השתמשה בצילום במסגרת כתבה שפרסמה במגזין המקוון ובעמוד הפייסבוק שלה. השאלה המרכזית שבמחלוקת היא שאלת הבעלות ביצירה. בעוד שהתובע טען כי הוא בעל הזכויות בצילום, מכוח סעיף 33(1) לחוק, טענה הנתבעת כי מדובר בצילום דיוקן שהוזמן מהתובע על-ידי העיתון "דבר", ולכן לפי סעיף 35(ב) לחוק הזכויות ביצירה שייכות למזמין. יש לקבוע כי היצירה היא דיוקן ולקבל את טענת הנתבעת כי חל סעיף 35(ב) לחוק, הקובע את הבעלות בדיוקן שהוזמן למזמין היצירה, ולא לצלם, אלא אם הוסכם אחרת.

מהראיות עולה כי מזמין היצירה הוא העיתון "דבר", וחזקה כי הוא הבעלים ביצירה אלא אם יוכיח התובע כי הוסכם אחרת. בכתב התביעה טען התובע כי הבעלים הראשון ביצירה, אך בכתב התשובה שינה את גרסתו וציין כי זכויותיו בצילום נובעות מהסכמות עם "דבר". התובע אף צירף הסכם עם "דבר" שנחתם לאחר הגשת כתבי הטענות בתיק. הדבר מלמד על חוסר תום ליבו של התובע, שבחר לשנות את גרסתו בהתאם לטענת ההגנה של הנתבעת. במועד בו פרסמה הנתבעת את הצילום, הבעלים ביצירה היה עיתון "דבר" והוא שהחזיק בזכות היוצרים החומרית ביצירה (התובע החזיק בזכות המוסרית בלבד), לקבלת "קרדיט". התובע לא יכול היה לבוא בדרישה לנתבעת להסיר את הצילום מהכתבה בשל שימוש מפר אלא לבקש כי תוסיף את שמו בלבד, ובוודאי שאין לתובע עילת תביעה כנגדה לקבלת צווים ופיצויים בשל הפרת זכות היוצרים החומרית.

הנתבעת לא הכחישה כי הפרה את זכותו המוסרית של התובע לייחוס. הנתבעת טענה כי מדף הפייסבוק ממנו נלקח הצילום לא ניתן היה לדעת כי לתובע יש זכויות, משום שלא היה איכון על גבי הצילום. אין להתעלם מכך שלאחר פניית התובע, הוסיפה הנתבעת את הקרדיט לצילום לבקשתו. בנסיבות העניין יש לקבוע כי לנתבעת עומדת הגנת "מפר תמים" והיא אינה חבה בתשלום פיצויים לתובע, כאמור בסעיף 58 לחוק. התביעה נדחתה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 5,000 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בסך 750 ש"ח בשל החלטה קודמת.