מפעילת "רכבת הכותל" רכשה את הזכויות בצילום מהתובע ולא הפרה את זכויות היוצרים שלו (פסק-דין, שלום י-ם, השופט אמיר דהאן):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלו בצילום. התובע הוא צלם מקצועי, המפרסם את  צילומיו ומציעם למכירה, בין היתר באמצעות חשבון הרשת החברתית שלו. הנתבעת היא חברת תיירות המפעילה את "רכבת הכותל". הנתבע 2 הוא עובד שלה. התובע צילם את הצילום נשוא התביעה - יצירה מוגנת לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2008 - בו נראית "רכבת הכותל" על רקע ירושלים. התובע שלח את הצילום בקובץ ממוחשב לשימוש הנתבעת ולפי בקשתה, כנגד תשלום. תוכן ההסכמה בין הצדדים באשר להיקף השימוש בצילום שנוי במחלוקת בין הצדדים. הנתבעת טענה, בין היתר, כי רכשה את כלל הזכויות בצילום.

נפסק: התובע לא הוכיח את גרסתו בדבר הסכם בע"פ שבמסגרתו הוגבל השימוש בצילום בצורה כלשהי. יש להעדיף את העדות מטעם הנתבעת הנתמכת במסמכים שהוחלפו בכתב בין הצדדים. נוסח התכתובת עסק במפורש ברכישת זכויות היוצרים בצילום. המילים המפורשות שנכתבו מותירות מעט מאוד מקום לפרשנות אחרת. מילים אלה נענו בהסכמת התובע בכתב ("מאושר"), ובמשלוח מיידי של קובץ הצילום בדוא"ל. נטל הראיה להוכיח תנאים נוספים בחוזה מוטל על התובע, ומוגבר על־ידי התנאים המגבילים טענה בעל־פה כנגד מסמך בכתב. התובע לא הרים נטל זה אל מול המסמכים בכתב. נכרת וקויים חוזה לרכישת מלוא הזכויות בצילום. בהיעדר ראיות ברורות אחרות, אין לכתוב אל תוכו תניות מגבילות נוספות כלשהן שלא הועלו על הכתב. אתר הנתבעת היה פתוח לעיון התובע במשך 3 שנים, ובתקופה זו התובע לא העיר דבר על זכויותיו בצילום, על שימוש לא נאות או על הפרת הזכות האישית.

הנתבעת פרסמה את הצילום באתרה וכשהוא מודפס בארבעה מקומות, בלי הוספה של פרטי הזיהוי של התובע (קרדיט) ובלי תיוג מתאים של התובע במדיה אלקטרונית. דיני זכויות היוצרים מכירים בוויתור מכללא ובוויתור בהתנהגות על הזכות האישית (הזכות המוסרית). האיזון מגיע מחובתו של המשתמש ביצירה לנהוג על־פי דיני החוזים הכלליים, כלומר בתום־לב ומבלי לנצל שלא לתכלית ולא במידה את הוויתור שנעשה באופן העלול לפגוע באמן, גם כאשר ויתר בהתנהגות על הזכות המוסרית המוקנית לו בחוק. לצד מכירת הזכות הכלכלית לשימוש הנתבעת, יש לקבוע קביעה עובדתית של ויתור בהתנהגות ומכללא על זכותו של התובע ששמו ייקרא על יצירתו. התובע בחר שלא לכלול על גבי הקובץ ששלח את שמו או חותמו האישי, למען יפורסם בצד היצירה או עליה. הוספת סימן כזה היא פשוטה וניתן לעשותה בגדרי הקובץ הממוחשב, על שוליים מחוץ לשטח היצירה המצולם ובסמוך לו. כל זאת לא עשה התובע למרות שידע עקב עיסוקו מזה שנים על קיומה של הזכות המוסרית העומדת לו על פי חוק. התובע ידע היטב היכן מצוי הפרסום, והגישה אל פרסום זה הייתה מצויה במרחק של לחיצת כפתור ממנו. התובע
לא העיר לנתבעת על היעדר ציון שמו במשך 3 שנים תמימות.

החובה לקיים בתום־לב את החוזה מאפשרת לתובע לשנות את דעתו, לחזור בו מן הוויתור בהתנהגות ומחייבת בתורה מיום פסק הדין את הנתבעת להשתמש או להעביר את הצילום רק כאשר שמו של התובע נמצא עליו.אשר לטענה לפרסום הצילום בשינוי, גם אם נראית תמונת תקריב של הצילום או נחתכו שוליו, אין בכך כדי להוות שינוי בלתי־סביר לא מכובד או מסלף בצילום בנסיבות הצגתו. מדובר בשימוש מסחרי מכובד למראה, ללא השחתה של הצילום ותוך שמירה על מעמדו של הצילום כמייצג את פניו של העסק. הדפסת הקובץ הממוחשב שמסר התובע היא אינה בגדר שינוי אסור ביצירה. אין לקבל את ההנחה כי מעבר בין הדפסת רצף נקודות צבע המרכיב תמונה על גבי מסך לרצף נקודות צבע המרכיב תמונה על ניר צילום הוא בגדר "שינוי". התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות של 20,000 ש"ח בקירוב.