על רשויות המדינה להקדים ולשקוד על הטמעת הוראות תקנות הנגישות (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים עמית, אלרון וגרוסקופף):

העובדות: עתירה למתן צו על תנאי, במסגרתה העלה העותר שורת טענות נגד תקינותם של הליכים משפטיים אזרחיים והליכי אכיפה וגבייה שהוא צד להם. בין היתר טען העותר, הסובל מלקויות ראיה, לפגם בנגישות בהליכי ההוצאה לפועל. לטענתו, מידע רב באתר ההוצאה לפועל אינו מונגש לאנשים עם לקויות ראייה, באופן המפר את הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.

נפסק: יש להורות על מחיקת חלקה של העתירה המתייחסת לחובה להנגיש את המידע הזמין באתר המשיבה 2 (רשות האכיפה והגבייה). אין חולק בדבר חשיבות הנגשת שירותים הניתנים על ידי רשויות המדינה לאנשים עם נכות פיזית. חובה זו, לרבות החובה להנגיש שירותים הניתנים באמצעות האינטרנט, עוגנה זה מכבר בחוק ובתקנותיו. בפרט, סימן ג' לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013, עוסק באופן שבו יש להנגיש שירותי אינטרנט לטובת משתמשים עם מוגבלויות, תוך שמתאפשרת שהות מסוימת בהנגשת תכנים מסוימים, בין היתר בשל המורכבות הכרוכה בכך.

מובן כי על רשויות המדינה להקדים ולשקוד על הטמעת הוראות תקנות הנגישות, וזאת ביתר שאת בכל הנוגע לשירותים המספקים מידע אישי הנחוץ למיצוי זכויות הפרט. לא ניתן להשלים עם האפשרות כי אנשים הסובלים ממוגבלויות שונות לא יוכלו להיעזר בשירותים המוצעים על ידי רשויות המדינה אך בשל מוגבלותם הפיזית, באופן אשר עלול להקשות על מימוש זכויותיהם. המשיבים אינם חולקים על כך ומדגישים כי המידע יונגש עד לסוף שנת 2021. הובהר כי עד להנגשת המידע האישי הזמין באתר באופן מלא, נקטה המשיבה 2 באמצעים על מנת להבטיח לכל אדם עם מוגבלות, ובכלל זה לעותר, נגישות הולמת לכלל המסמכים וההליכים הנוגעים לעניינו. בנסיבות אלו, הסעד העיקרי המבוקש בעתירה, באשר להנגשת אתר האינטרנט של המשיבה 2, התייתר – ועל כן דינה להימחק.