הנוסח המעורפל בדף הנחיתה של הנתבע אינו יכול להיחשב כהסכמה לקבלת דברי פרסומת (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: התובע טען כי הנתבע שלח לו 28 הודעות דוא"ל פרסומיות בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבע טען כי שלח את ההודעות לתובע לאחר שהאחרון אישר את קבלתן ולא ביקש את הסרתו מרשימת התפוצה.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. התובע השאיר את פרטיו ב"דף נחיתה". הנתבע טען כי לאור המלל המצוי בתחתית דף הנחיתה, השארת פרטי התובע מהווה הסכמה לצורך החוק. אין לקבל את טענת הנתבע. ההסכמה צריכה להיות מפורשת, ולהינתן על בסיס מידע ברור ומפורש כי עצם השארת הפרטים מהווה הסכמה. לא כך נאמר בדף הנחיתה. הנוסח המעורפל המצוין בדף זה אינו יכול להיחשב כאמירה מפורשת לפיה השארת הפרטים מהווה הסכמה לקבלת דברי פרסומת. הנתבע הפר את החוק בעצם משלוח הפרסומות, החל מהפרסומת הראשונה, שכן התובע לא נתן את הסכמתו למשלוח דברי פרסומת. 

אכן פרטי הנתבע היו מצוינים בדברי הפרסומת, אשר כללו את שמו, כתובתו ומספר טלפון. יחד עם זאת, אין מקום להטיל על התובע את הנטל להסיר את עצמו מרשימת התפוצה. אין לקבל את טענות התובע להפרת חוק הגנת הפרטיות וחוק הגנת הצרכן, שנטענו בעלמא. נקודת המוצא היא שכל אחד מדברי הפרסומת שנשלחו לתובע מהווה הפרה עצמאית. יש לשים לב כי מדובר בפרסום חוזר ונשנה ומנגד כי מדובר בפרסום מסחרי שאינו פוגעני. מדובר בנתבע שפעל בתום לב והניח שפרסום בדרך זו הוא מותר לפי החוק. מדובר בעסק קטן הכולל את הנתבע בלבד וכן לא ניתן להתעלם מנסיבות התקופה על הקשיים הכלכליים הגלומים בה. יש לתת את הדעת לכך שהתובע יכול היה להסיר עצמו בקלות מרשימת התפוצה. הנתבע יפצה את התובע בסכום כולל של 3,500 ש"ח.