הזכויות בתמונות הצימרים שהועתקו אינן שייכות לתובע, אלא לחברה שבבעלותו (פסק-דין, שלום חדרה, השופטת יפעת אונגר ביטון):
העובדות: התובע טען כי הנתבעים פרסמו באתר שבבעלותם תמונות של צימרים שהוא צילם ובעל הזכויות בהם. הנתבעים הגישו הודעת צד ג' נגד חברה שבבעלותם (ריקונספט), שהגישה הודעות לצדדי ד'. התובע הוא מבעלי חברת "אול לאב" שמפעילה אתר לפרסום חדרי הארחה, אותם מצלם התובע ללא תמורה. הנתבעים הם בעלי המניות של ריקונספט, המפעילה אתרי אינטרנט ("RRR" או "LEFI") בהם פורסמו תמונות שצילם התובע. הנתבעים הודו בשימוש בתמונות, אך טענו כי קיבלו את התמונות כדין מצדדי ד', הם בעלי הצימרים.
נפסק: צילום היא יצירה מוגנת לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. הצילומים נשוא התביעה חוסים תחת הגנת החוק. התובע טען כי התמונות שייכות לו, שכן הוא צילם אותן כאדם פרטי, בעוד הנתבעים טענו כי לכל היותר הזכויות בתמונות שייכות לחברת "אול לאב". יש לבחון האם היצירה נעשתה כחלק מעבודתו של התובע, או אז הבעלות בזכות היוצרים ל"אול לאב", או שהיצירה נעשתה באופן פרטי, כאדם פרטי, כי אז הבעלות בה שייכת לתובע. מהעדויות עולה כי התובע צילם את התמונות לצרכי החברה והאתר שהפעילה. לא מדובר בפעילות אישית, אלא התובע פעל כשלוח של החברה ולא כצלם פרטי.
ישנה הפרדה משפטית בין זכויות וחובות של חברה לבין זכויות וחובות של בעליה, כאשר החברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעליה. לא ניתן לייחס זכות זו של החברה לתובע והאחרון אינו זכאי לפיצוי עבור התמונות מכוח החוק. התובע הוא בעל הזכות המוסרית ביצירות ואף טען כי הנתבעים הפרו את זכותו לקרדיט. על פניו עולה כי אכן הייתה פגיעה בזכותו המוסרית של התובע לייחוס היצירה על שמו. לנתבעים לא הייתה כל יכולת לדעת כי התובע הוא זה שצילם את התמונות, שעה שאפילו באתר "אול לאב" לא צוין כי התובע הוא הצלם. חבות מי שמשתמש ביצירה היא רחבה ועמוקה ועליו לעשות כל שנדרש על מנת להתחקות אחר היוצר. העדר ציון שמו של התובע כצלם, על אף שהתובע בעצמו לא ציין את שמו כצלם, אכן מהווה פגיעה בזכותו המוסרית. לא עומדת הגנה למפרסם של אי-ידיעה, או של נקיטת אמצעים סבירים לאיתור היוצר.
התובע תבע את הנתבעים, הבעלים של ריקונספט, שהיא הבעלים של אתרי האינטרנט, ולא את ריקונספט עצמה. הנתבעים סמכו על הצהרת בעלי הצימרים כי התמונות הן בבעלותם, ובנסיבות עשו את הנדרש על מנת לוודא היעדר פגיעה בבעלי זכויות אחרים. יש לדחות את התביעה, מחמת העדר יריבות, הן מכיוון התובע, אשר תבע בגין פגיעה בזכות יוצרים ששייכת לחברה שבבעלותו, והן מצד הנתבעים, כאשר הפרת זכותו המוסרית של התובע נעשתה על ידי החברה שבבעלותם ואין הצדקה לביצוע הרמת מסך. דחיית התביעה משמעה כי אין צורך לדון בהודעות לצד ג' ו-ד' שהוגשו. התובע יישא בהוצאות הצדדים הנוספים בסך כולל של 17,000 ש"ח.