יש לנהוג בחוק הספאם בזהירות המתבקשת, בתום לב מוחלט ומבלי שיהיה בכך כדי לעודד ולתמרץ נמענים לנסות ולהתעשר שלא כדין על חשבון עסקים (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם שרון קרן):

העובדות: התובע טען, בין היתר, כי הנתבע שיגר אליו 4 דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכן הפר את הוראות חוק הגנת הצרכן וחוק הגנת הפרטיות. הנתבע טען, בין היתר, כי מדובר בתביעה טורדנית שנעשתה תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

נפסק: ארבעת ההודעות נשלחו לתובע לאחר שנרשם מיוזמתו לקבלת מדריך חינמי. לא הוכח כי ההודעות עוסקות במידע עסקי שנבע מהמייל המקורי שנשלח לתובע בעת שנרשם לקבלת המדריך. ההודעות עסקו במוצרים שונים מאלה שהוצעו לתובע מלכתחילה ויש לראות בהן כ"דבר פרסומת" לפי החוק. הודעות שמטרתן עידוד עקיף של הוצאת כספים ורכישת מוצרים נוספים יש בהן כדי להוות דבר פרסומת.

גם אם לא ניתנה הסכמה לשליחת אותן 4 הודעות, הרי שהנתבע עמד בתנאי סעיף 30א(ג) לחוק, כאשר איפשר בכל אחת מההודעות לבקש את הסרתו של הנמען מרשימת התפוצה. התובע בחר לעשות זאת רק לאחר קבלת המייל הרביעי ללא כל הסבר של ממש. בניגוד לטענת התובע, הנתבע פירט את פרטיו כנדרש על פי חוק הספאם ברישת כל מייל ובסיפא, בחתימה, ולא הסתתר מאחורי כל פרגוד שהוא. הנתבע לא הפר כל הוראה שהיא בכל הקשור לשליחת אותה הודעת סירוב, ופרטי העסק הופיעו בצורה ברורה כנדרש.

יש לנהוג בחוק הספאם בזהירות המתבקשת, בתום לב מוחלט ומבלי שיהיה בכך כדי לעודד ולתמרץ נמענים לנסות ולהתעשר שלא כדין על חשבון עסקים, שייתכן ושגו, אך אין בכך כדי להצדיק את אותה "סידרת חינוך" וגרימת הוצאות ונזקים למפרסמים, בייחוד אם הדברים נעשו בתום לב. הנתבע פעל בתום לב והחסרת המילה "פרסומת" מארבעת ההודעות אינה בבחינת "שור מועד". לא ברורות עד תום מטרותיו וכוונתו של התובע, מעבר לרצון להילחם בתופעת הפרת חוק הספאם, אך ככל והמטרה היא גם להתעשר על חשבון עסקים אחרים, הרי שאין ליתן לכך יד והיא כמטרה - פסולה.

יש להעמיד את הנזק עבור ההודעה הראשונה על סך של 100 ש"ח ו-50 ש"ח עבור שלושת המיילים הנוספים (סה"כ 250 ש"ח). מקובלת טענת הנתבע כי לא היה מחוייב ליתן לתובע את מספר זיהוי העוסק מאחר ולא נקשרו הצדדים בעסקה כלשהי במסגרת המיילים, גם לא בעסקה מרחוק, ולפי חוק הגנת הצרכן הרי שהנתבע היה נדרש לספק פרטי הזיהוי של העוסק רק בעת רכישת המוצר. הנתבע לא הפר כל הוראה בענין זה. נדחתה גם העילה מכוח חוק הגנת הפרטיות.