חוק הספאם לא חל על שיחות טלפון אנושיות (פסק-דין, תביעות קטנות נתניה, השופט אלי ברנד):

העובדות: התובע טען כי במהלך תקופה של מספר שנים קיבל 5 שיחות מאנשים שהציגו עצמם כנציגי הנתבעת, והציעו לו לרכוש ממנה שירותי תקשורת, למרות שביקש בכל השיחות כי יחדלו מכך. התובע טען כי על הנתבעת לפצות אותו בשל הטרדתו. הנתבעת העלתה טענות שונות ביחס לשיחות, לרבות כי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, אינו חל על שיחות טלפון אנושיות.

נפסק: דין התביעה להידחות. סעיף 30א לחוק אינו כולל שיחות טלפון אנושיות במסגרת דברי הפרסום האסורים, שהמחוקק מצא לנכון לקבוע בגינם פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק. בנסיבות אלה עסקינן בתביעת נזיקין רגילה, במסגרתה על התובע להוכיח כי בוצעה כלפיו עוולה על ידי הנתבעת וככל שיוכח כי זו אכן ביצעה כלפיו עוולה, או מעשה אסור, יהיה עליו להוכיח את נזקיו ואת הקשר הסיבתי בין העוולה לנזק שנגרם לו לשם קבלת פיצוי. אין מקום לחייב את הנתבעת עבור השיחה שבוצעה על-ידי "הוט-נט". התובע לא הצביע על מקור כלשהו בדין המלמד כי שיחת טלפון לצורכי שיווק היא שימוש במתקן בזק שלא כדין, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת, ועל כן לא הוכח כי מדובר בעוולה.

אין להקל ראש בטיעוניו של התובע כי מדובר בטרדה שייתכן כי יהיה מי שיטען כי יש בה אלמנט מכביד יותר מאשר מסרונים, הודעות דוא"ל או שיחות מוקלטות מחייגן, אולם המחוקק בישראל מצא לנכון שלא לאסור שיחות כאלה, בשונה מאופני התקשורת עליהם אסר לצורך זה. התובע לא הוכיח ביחס לאף אחת משיחות הטלפון האמורות כי הנתבעת או מי מעובדיה הם שחייגו אליו וביצעו את השיחה האמורה. בנוסף, כאשר מדובר בארבע שיחות סה"כ, על פני מספר שנים, שבמהלכן לא טרח התובע לשלוח לנתבעת ולו פניה אחת בכתב, בה ביקש ממנה לחדול מהשיחות, קשה מאוד לקבל כי מדובר בהטרדה שגרמה לתובע נזק של 1,500 ש"ח לכל שיחה. התביעה נדחתה.