ת"א 57923-10-19 ברדוגו נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל

אולי יעניין אותך גם

הסוכנות היהודית תפצה את הצלם ישראל ברדוגו לאחר שהשתמשה בצילומיו ברשתות חברתיות (פסק-דין, שלום י-ם, השופט מרדכי בורשטין):

העובדות: התובע הוא יוצר עצמאי העוסק בצילום. הנתבעת היא מלכ"ר הפועל בארץ ובעולם. התובע טען כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלו, שעה שהשתמשה ללא הסכמתו, ברשתות החברתיות, בארבע צילומי אוויר שהוא בעל הזכויות בהם.  

נפסק: התמונות, שצולמו מהאוויר בטיסות צילום, הן יצירה אמנותית מקורית לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. אמנם הנתבעת היא מלכ"ר שמטרותיו ברוכות, אך אין בכך כדי להצדיק שימוש ללא קבלת רשות הבעלים לכך. לתובע הזכות לשלוט על השימוש ביצירתו ולהפיק ממנה את הרווח הכלכלי הנובע משליטה זו. הנתבעת פרסמה את היצירות ברשתות החברתיות והן זכו לשיתופים ותגובות. בכך נהנתה הנתבעת מהפרסום ומההד שיצר הפרסום.

השימוש נעשה לקהל יעד אוהד ישראל, שחלקו אינו מתגורר בישראל. בכך פגע השימוש בשוק הפוטנציאלי של היצירות המיועדות למכירה, גם בקרב קהל זה. בעידן המרשתת והרשתות החברתיות, יש בהעתקת יצירה ופרסומה בעלויות אפסיות כדי לפגוע פגיעה קשה ביוצר שהשקיע מחשבה, זמן וממון רב כדי ליצור את היצירה, ויש בשימוש האמור כדי לפגוע בערך היצירה ובשוק הפוטנציאלי שלה. הגנת השימוש ההוגן לפי סעיף 19 לחוק אינה עומדת לנתבעת.

אף אם חלק מהתמונות נלקחו ממאגרים "חינמיים" ואף אם הן מצויות במרשתת, אין בכך כדי לפגוע בצורך של המפרסם לבחון את זכות היוצרים ביצירה. אין בעצם הימצאות התמונות במרשתת כדי להקים הגנה לנתבעת. הנתבעת היא גוף ציבורי גדול ויש ברשותה משאבים על מנת להתחקות אחר קיום זכויות היוצרים והיא אינה יכולה להסתמך על הנחות בדבר אי קיום זכות יוצרים. הגנת מפר תמים לפי סעיף 58 לחוק אינה יכולה לעמוד לנתבעת (שאף שילמה לתובע פיצוי בעבר במסגרת הסכם).

לא ניתן לייחס אשם תורם לתובע. התובע פועל לשמור על זכויותיו. גם אם מפורסמות תמונותיו של התובע ברשת, לא ניתן להסיר כל תמונה ותמונה. התנהלות התובע, שמגיש לא מעט תביעות ופועל על מנת להגן על יצירותיו, מלמדת שאין מקום לייחס אשם תורם לתובע. אף אם היה מוכח אשם תורם, היה בעניין זה כדי להועיל בשאלת הנזק אך לא לעצם החבות. לא הוכח שהנתבעת היא שהפרה את הזכות לשלמות היצירה וכי היא ש"חתכה" את היצירות, לכן אין מקום לפסוק פיצוי בעניין זה. בהתחשב בנסיבות היקף הפגיעה, באופי הפרסום, ובמכלול השיקולים, תפצה הנתבעת את התובע ב-40,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסכום כולל של 12,000 ש"ח.