ע"א 53807-10-20 פארס נ' בולוס ואח'

המחוזי בחיפה דחה ערעור על דחיית תביעת לשון הרע שמקורה בפוסט בפייסבוק (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת תמר שרון נתנאל):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה [ת"א 51102-04-17], שדחה תביעת לשון הרע שהגיש המערער נגד המשיבים. התביעה עסקה בפוסט שפרסם המשיב בחשבון הפייסבוק שלו, אותו שיתפה גם המשיבה 2 (אחותו של המשיב 1). הפוסט ייחס למערער (חבר מועצת העיר עכו) את "תקיפת ביתו" של אביו המנוח של המשיבים (בין המערער לבין המנוח היה סכסוך ממושך). ביהמ"ש השלום קבע כי הפוסט נשוא התביעה הוא לשון הרע, אך קבע גם כי למשיבים עומדת הגנת "אמת בפרסום" וכן הגנת תום הלב.

נפסק: רוב ערעורו של המערער מופנה כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט השלום, אך לא מתקיים במקרה זה החריג לכלל "אי-ההתערבות". הלכה מבוססת היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, שנקבעו על ידי הערכאה המבררת. מדובר בכלל מהותי, המבוסס על כך שהערכאה הדיונית היא זו השומעת את העדים ומתרשמת מהם ולכן מצוי בידה יתרון רב על פני ערכאת הערעור. 

ביהמ"ש קמא נימק באופן מפורט ומבוסס על אשר הובא בפניו, מדוע הוא מקבל את העדויות מטעם המשיבים ומדוע הוא אינו מאמין לעדותו של המערער. לנימוקיו של ביהמ"ש קמא בסיס איתן בחומר הראיות. נוכח משקלן המצטבר של הראיות השתכנע ביהמ"ש קמא בדבר אמיתותו של הפרסום ולא נפל כל פגם בכך שציין כי הדבר הוכח במאזן ההסתברויות. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.