תמ"ש 45893-12-19 ש.ד נ' י.ת ואח'

תביעת לשון הרע בין בני-זוג לשעבר בעקבות פרסומים פוגעניים ב-YouTube (פסק-דין, משפחה ת"א, השופט שמואל בר יוסף):

העובדות: תביעת לשון הרע שהגיש התובע, בעלה לשעבר של הנתבעת, נגד הנתבעת ובעלה הנוכחי. בשנת 2019 הועלתה ל-YouTube כתבה שעסקה בפגמים במקלחונים שמכרה חברה מסוימת. התובע צולם בכתבה כשהוא מלין על מוצר שסיפקה החברה. עניין התביעה דנן בתגובות שפרסמו הנתבעים לכתבה זו, שעסקו בתובע. הנתבעים טענו, בין היתר, כי התביעה הוגשה בחוסר תום-לב ביחס לפרסומים זניחים, החוסים תחת הגנות החוק.

נפסק: אין חולק כי הפרסומים עונים להגדרת פרסום בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. הנתבעים כינו את התובע בביטויים שהם לשון הרע באופן מובהק. לא מדובר בדברים שהופטרו בויכוח בין הצדדים, כאשר ברור למי שנחשף להם שהם מבטאים כעס יותר מאשר אמירה לעיצומם של דברים ואדם. מדובר בפרסום מכפיש בכתב, שנעשה לאחר שיקול דעת, תוך שימוש בביטויים פוגעניים, במטרה לשכנע את קוראי הפרסומים שתיאור התובע על-ידי הנתבעים הוא אמת. הפרסומים לא נעשו בקשר ליחסי הצדדים, אלא בהקשר צרכני-כללי. לא מדובר ב"גידוף בעלמא". לא עומדת לנתבעים הגנה כלשהי.

הנתבעים הסירו את הפרסומים בסמוך לאחר הגשת התביעה, אך לא פרסמו התנצלות. הפרסום נעשה במרשתת ולכן פוטנציאלית יכולים היו להיחשף אליו אנשים רבים. ברם, לפרסומים לא היו תגובות רבות. הנטל להוכיח חשיפה רבתי לפרסומים מוטל על התובע, שלא הניח ראיות של ממש בנדון. ניתן לאמוד את מידת החשיפה לפרסומים כנמוכה. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי של 5,000 ש"ח והנתבע יפצה אותו ב-8,000 ש"ח (כיוון שתגובתו באה לאחר תגובת הנתבעת, והגבירה את האפקט השלילי של הפרסום הקודם). הנתבעים ישאו בהוצאות של 7,000 ש"ח.