ת"ק 66216-05-20 עשיר נ' עיריית פתח תקווה

רוב הודעות העירייה אינן ספאם, למעט ההודעות בהן נטלה את תפקיד המשווק (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם אורן כרמלי):

העובדות: התובע, תושב פ"ת, נרשם לקבלת כרטיס תושב של הנתבעת, וקיבל הודעות על אירועים שונים בעיר. התובע טען כי לאחר שביקש הסרה ממאגר הנמענים של הנתבעת, המשיך לקבל מסרונים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי ההודעות אינן "דבר פרסומת" לפי החוק וכן הסבירה כי התובע הוסר ממאגר ספציפי של אגף התרבות, אך לא ממאגרים אחרים של העירייה.

נפסק: אין מחלוקת שהנתבעת שיגרה לתובע הודעות שונות. עיון בהודעות מעלה שחלקן הן "הודעות חיוניות", שאינן נחשבות כ"דבר פרסומת" וספק אם יש מקום לשלול את אפשרות הנתבעת להפיץ בצורה יעילה ומהירה סוג כזה של הודעות לתושבים. חלק מההודעות הן מסוג של מידע לתושב על שירותי העירייה וגם הן אינן מהוות "דבר פרסומת". חלק מההודעות הן מסוג מידע לא חיוני לתושב על פעילות תרבות בעיר וכן מסוג של 'קשר עם התושב' וגם הן אינן פרסומיות. שונים הדברים באשר להודעות ששלחה הנתבעת לתובע על פסטיבלים וירידים, המעודד הוצאת כספים ולכן נחשבות כ"דבר פרסומת".

אמנם תוכן אותן הודעות לא מפרסם את עסקי הנתבעת כרשות מקומית, אלא שהנתבעת לקחה על עצמה תפקיד של 'משווק' של אותן פעילות תרבות המעודדות הוצאות כספים ולפיכך יש לראותה 'כמפרסם' לצורך החוק בהיותה מי "שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר". שלמרות שהתובע ביקש הסרה מרשימת התפוצה, ביצע את הפעולות הנדרשות לכך ואף קיבל אישור כי הוסר מרשימת התפוצה, עדיין המשיך לקבל הודעות. התובע לא אמור לדעת שהנתבעת מנהלת רשימות תפוצה נפרדות לכל אחד מאגפיה וכי הוא נדרש לכאורה לבקש להסיר עצמו מכל אחת מהן בנפרד. מדובר בנטל שאין להטילו על התושב. העירייה תפצה את התובע ב-1,200 ש"ח בתוספת הוצאות בסך 300 ש"ח.