"הצל" יפצה את התובע ב-5,000 ש"ח בעקבות פרסום בפייסבוק (פסק-דין, שלום פ"ת, השופט אמיר לוקשינסקי-גל):

העובדות: תביעה לפיצוי בעילות של לשון הרע ופגיעה בפרטיות, שעניינה בשני פרסומים של הנתבע על התובע בדף הפייסבוק שלו. התובע מפעיל עמוד פייסבוק בו הוא מפרסם את דעותיו, המביעות חוסר אמון בגופי הממשל. פרסומי התובע כוללים גם תוכן בוטה וגס וכן דברי נאצה נגד המשטרה, שב"ס צה"ל ועוד. הנתבע הוא זמר ומוסיקאי המכונה "הצל", שבנוסף לעיסוקו במוסיקה נוהג להביע את עמדותיו בהקשרים ציבוריים. 

נפסק: פרסומים באינטרנט בכלל, וברשתות החברתיות בפרט, אינם חסינים כידוע מפני איסור לשון הרע. עם זאת, בעת החלת דיני לשון הרע על פרסומים כאמור, יש להתחשב במאפיינים השונים של הרשתות החברתיות, ובהשלכותיהן המורכבות, החיוביות ושליליות כאחד, על חופש הביטוי מן העבר האחד ועל שמן הטוב של הבריות מן העבר האחר [עניין שאול - רע"א 1239/19].

התביעה מעלה את השאלה של החלת חוק איסור לשון הרע על התבטאויות של אדם שניתן להגדירו כ"מוביל דעה" באינטרנט. מאפיין מרכזי של "מוביל דעה", הוא שתכניו אינם רק זוכים לתפוצה רחבה, אלא גם משפיעים בפועל על ההתנהגות של הקהל הנחשף להם והנוטה לייחס להם משקל. לא ייערך דיון ממצה בסוגיה זו, אך יודגש שאין לקבל את טענת התובע כי על הנתבע לעמוד בסטנדרטים עיתונאיים של כלי תקשורת מסורתיים כתנאי לכינון הגנה מפני תביעת לשון הרע. גישה זו מחמירה יתר על המידה ועשויה להוביל לאפקט מצנן.

הנתבע אינו "כלי תקשורת". מן העבר האחר, כוח ההשפעה שצובר אדם שהוא "מוביל דעה" כלפי התנהגות עוקביו, עשוי להצדיק הכרה בעצמה מסוימת של מגבלות על פרסומיו, מעבר לאלו החלות על אדם מן השורה, שאינו עוסק בדרך קבע בהשמעת התבטאויות ואינו נהנה מקהל של מאזינים המושפעים מעמדותיו.

הפרסום הראשון עניינו בתמונת "קולאז'" של פרסומי התובע על רקע תמונתו, ולצידה כיתוב של הנתבע. יש בדברי הנתבע כדי לבזות את התובע ולהשפילו ולנתבע לא עומדת הגנת אמת בפרסום. לנתבע אף לא עומדת הגנת תום הלב, שכן פרסומו חרג מתחום הסביר. לעומת זאת, הרי שביחס לפרסום השני התובע לא הוכיח כי מדובר בלשון הרע.

אין כל ממש ברכיב התביעה של פגיעה בפרטיות. ביחס לפרסום הראשון, התובע טען כי הסטטוס שפרסם הנתבע היווה "נטילת הפרטיות של התובע". לא הוסבר מדוע. פרסומי התובע, אותם שילב הנתבע בסטטוס שפרסם, פורסמו על ידי התובע עצמו בדף הפייסבוק שלו שלא כלל הגדרות פרטיות מיוחדות, אלא היה חשוף ופתוח בפני כל המעוניין. בנסיבות אלה, בהן התובע עצמו בחר שלא לחסות את פרסומיו, כגון שיהיו פתוחים לחבריו בלבד, אין לו להלין על "פגיעה בפרטיות" כביכול בעת פרסומם בתפוצה רחבה יותר.

בנסיבות העניין, חרף הפגיעה הגלומה בפרסום יש לפסוק לזכות התובע פיצויים על הרף הנמוך. מסקנה זו מבוססת על מספר שיקולים מרכזיים המצדיקים הפחתה ניכרת של הפיצויים, לרבות חומרת התבטאויות התובע שהביאו לפרסום הראשון, חומר התבטאויות התובע כלפי הנתבע בעקבות הפרסום הראשון, מכתב ההתראה של התובע שנוסח באופן שיש בו מן ההתגרות, מעמדו של הנתבע כ"מוביל דעה" והיעדר פרסום "מצנן" ומונע אלימות. הנתבע יפצה את התובע ב-5,000 ש"ח. כל צד יישא בהוצאותיו.