ת"א 39556-08-18 ברנד נ' אירוס

מחוקקי חוק איסור לשון הרע לא ראו בעיני-רוחם יישומונים של מסרים מיידים (פסק-דין, שלום ת"א, השופט גיא הימן):

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה 2 פרסומים שפרסם הנתבע על התובעת, ב-WhatsApp ובפייסבוק. התובעת, עו"ד במקצועה, ייצגה את רעייתו לשעבר של התובע בהליכים מולו בביהמ"ש לענייני משפחה, ומצאה עצמה מותקפת אישית על-ידו. 

נפסק: הפרסום הראשון הוא הודעת מלל ששלח הנתבע לגרושתו (בלבד) ב-WhatsApp. כחלק מהודעה חריפה ומתוחה בין בני זוג לשעבר, "הרעיף" הנתבע על התובעת מבחר רציף של פנינים פוגעניות (לא פחות מ-6 ביטויים שהם לשון הרע). קל מאוד לקבוע כי מסכת הביטויים הפוגעניים מקימה אחריות בלשון הרע. 

מחוקקי חוק איסור לשון הרע לא ראו בעיני-רוחם יישומונים של מסרים מיידים כוואטסאפ ודומיו. בעבר פרסום לשון הרע היה כרוך לעיתים רבות במאמץ ובפעולה מורכבת יחסית. דומה כי המכשולים המרכזיים בדרכם של משגרי מסרונים הם אצבעות שמנות יתר-על-המידה, עיניים קהות מדי או רשת עמוסה. גברת על מכשולים אלה – פתוחה לפניך הדרך לשגר, במהירות-האור, כל מסר שהוא לכל מקום ובכל עת. המסרים הללו ניתנים לשכפול ולהעברה באורח קל לא פחות. לא אחת הם נעשים ויראליים. ניתן לשחזרם בקלות ניכרת ממציאתו של עיתון ובו נעטפו הדגים של אתמול.

ברם למטבעות של קלות ושל נגישות, הנעוצות בקדמה טכנולוגית זו, צד נוסף. הביטוי עצמו מאבד מידת-מה מן המשקל החמור שמיוחס לו, הן בלבו של המתבטא והן בלב נמעניו. האפשרות להתבטא נעשתה שגורה, נפוצה, מעודדת-שיח ושוויונית יותר. בד בבד, בהיבטים רבים רודד השיח, התכער והתעוות עד כי נגרע דבר מן המניעים לעודדו מלכתחילה.

הפרסום מתייחד, מחד, בהודעת-טקסט אחת; שיועדה ונשלחה לנמענת יחידה; בשיאו של סכסוך יצרי וחריף; שגרמה עוגמת-נפש ממשית אך לא כזו שבעקבותיה נחפזה הנפגעת אל הערכאות ושלא גרעה מן המוניטין המקצועי או פגעה במשלח-היד. מאידך, עלבה ההודעה בבעלת-תפקיד, שלה עצמה אין דבר עם הסכסוך; שהיא משמשת בו זרועה הארוכה של אחרת; שיש מקום להגן על תפקידה המקצועי; שנקלעה לעין-הסערה על לא עוול בכפה ושמוקד-העובדות הנטענות בענינה – בייחוד בענין אישי ורגיש כמו הורות, לא הוכח אמתי כל עיקר. הנתבע לא הצטער מעולם על ההודעה ששלח. הסכום שנתבע מופרז. הנתבע יפצה את התובעת בסכום של 10,000 ש"ח עבור המסרון.

הפרסום השני עליו הלינה התובעת מוגן פני אחריות בעוולת לשון הרע. מדובר בדיון בו נטל חלק התובע בקבוצת הפייסבוק "א' זה אבא", המונה ציבור רחב של משתתפים. פרסום, שהוא חלק מדיון ומהחלפה של דעות בפורום ציבורי; שנאמר בלשון מתונה ומתוך הבעתה של דעה או של התרשמות, לא יכול לחצות את מפתנו של החוק כבר בסעיף הראשון לו. כך הוא הדבר בייחוד, כשבדיון מושמעת גם דעה הפוכה בדיוק – זו שתורמת לשם הטוב וכשנושא-הפרסום יכול, בקלות רבה, להגיב בו ולהתייחס לעמדה המבוטאת בענינו. ממילא חוסה הפרסום תחת הגנות החוק. התביעה נדחית ביחס לפרסום זה. התובעת אינה זכאית לפסיקת הוצאות משפט או שכ"ט עו"ד.