ת"א 18962-08-17 דדון נ' גוזלן ואח'

הנתבע פרסם פוסט מבזה על פקחית חניה שנתנה דו"ח לרעייתו (פסק-דין, שלום ב"ש, השופטת רחלי טיקטין עדולם):

העובדות: תביעת לשון הרע בעקבות פוסט של הנתבע בעניינה של התובעת, פקחית בעיריית ב"ש, בעקבות דו"ח שנתנה לאשתו.

נפסק: לאחר עיון בפרסום יש לקבוע כי הוא לשון הרע ועונה להגדרת סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. פרסום הפוסט עלול להשפיל את התובעת בעיני הבריות או לעשותה מטרה לשנאה מצדם, הוא אף עלול לפגוע בתובעת במשרתה. בפוסט מוצגת התובעת כמי שפועלת בשיטה מגעילה ומכוערת נגד תושבי ב"ש. העובדה שהפוסט ביזה את התובעת עולה גם מהתגובות לפוסט, שהיו אגרסיביות ואלימות. נכון שהנתבע אינו מוחזק כאחראי על תגובות מתלהמות של אחרים, אולם עיון בתגובות אלו מלמד כמה שנאה הופנתה כלפי התובעת ומשרתה, בעקבות מה שכתב הנתבע. אין חשיבות לכוונת המפרסם.

התובעת אינה נבחרת ציבור, אלא עובדת ציבור. היא פקחית מן השורה ואינה עובדת ציבור בכירה. אין חולק כי בוצע פרסום, באתר אינטרנט באר-שבעי. בפוסט פורסם שם התובעת וכן צורפה תמונה שלה שהנתבע העתיק מעמוד הפייסבוק של התובעת. התובע קרא בפוסט עצמו לשתף אותו ולהגדיל את תפוצתו. התובע הסיר את הפוסט לאחר כ-11 שעות לטענתו. כאשר מדובר בפייסבוק מדובר במשך זמן משמעותי במהלכו עשוי הפוסט להגיע לאנשים רבים.

הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי עומדות לו אילו מהגנות החוק. דין התביעה להתקבל. באשר לפיצוי, לא הוכחה כוונה לפגוע ולכן אין מקום לפסוק כפל פיצוי. התובעת חוותה עוגמת נפש רבה מאוד בעקבות הפרסום. הנתבע יפצה את התובעת בסך של 33,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 9,360 ש"ח.