התובעת יכלה לחסום את המספר ממנו התקבלו ההודעות ולא עשתה כן. זהו אשם תורם משמעותי (פסק-דין, תביעות קטנות חדרה, השופט אהוד קפלן):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת, מועצה אזורית, שלחה לה מסרונים פרסומיים על אירועים שהיא מקיימת, ללא הסכמתה ובניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי היא אחראית על אירועי תרבות בתחומה וכי התקשרה עם הצד השלישי (חברת "פולסים") לצורך שיגור מסרים פרסומיים מטעמה. הנתבעת טענה עוד ביחס ליכולת התובעת להסיר עצמה מרשימת התפוצה בכל עת.

הצד השלישי טען כי הוא משמש רק כפלטפורמה להפצת מסרונים, כאשר הלקוחות הם שאחראים על תוכן המסר ולמי לדוור אותו. הצד השלישי טען בנוסף כי המסרונים נשלחו על-ידי הצד הרביעי (חברת "ביטאיט"), שממנה שכרה הנתבעת מספר וירטואלי שבאמצעותו ניתן השירות. הצד השלישי טען כי הצד הרביעי הודיע לו שהתובעת לא שלחה בקשת הסרה (בניגוד לטענת התובעת).

נפסק: במהלך הדיון אישרה התובעת שבעבר סימנה כי היא מאשרת קבלת הודעות וכי רק לאחר ההודעה השביעית במספר ביקשה את הסרתה. טענותיה הן לגבי ההודעות שנשלחו אליה לאחר בקשת ההסרה. אי-הסרתה של התובעת מרשימת התפוצה הוא מחדל שרובץ לפתחה של הנתבעת. לפי ההסכם בין הנתבעת לצד השלישי, האחריות לצד הטכני של מערכת ההודעות מוטלת על הצד השלישי ולפיכך יש לקבוע כי על הצד השלישי לפצות את הנתבעת עבור כל נזק שתחויב בו. 

לעומת זאת, הצד השלישי לא הצליח להראות את חובתו של הצד הרביעי, כי אין ודאות שבקשת ההסרה הגיעה לצד הרביעי. נכון שכנראה גם לצד השלישי ההודעה לא הגיעה, אך הוא נושא באחריות מוחלטת כלפי הנתבעת באשר לתפעול הטכני והוא קונה את הסיכון להתקיימות כשל כמתואר. התובעת אישרה שלא חסמה בטלפון שלה את המספר ששולח את ההודעות, למרות שיכלה לעשות כן. זהו אשם תורם משמעותי. יש להעמיד את הפיצוי על 1,000 ש"ח, אותם תשלם הנתבעת לתובעת והצד השלישי יעביר לנתבעת סכום זה. התביעה נגד הצד הרביעי נדחתה.