ת"ק 9571-01-20 אשר נ' טרווליסט בע"מ

כפתור "הסר" אינו דרך תקפה למשלוח הודעת סירוב (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת טל כהן אלימלך):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 25 הודעות פרסומיות בדוא"ל, ללא הסכמתה, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובעת מסרה לה את כתובתה וכי הודיעה לתובעת בהודעה מקדימה כי פרטיה ישמשו למשלוח מסרים שיווקיים.

נפסק: ההודעות ששלחה הנתבעת לתובעת עונים להגדרת "דבר פרסומת" בחוק. הנטל להוכיח את הסכמת התובעת לקבלת ההודעות מוטל על הנתבעת. הנתבעת הוכיחה שהתובעת נרשמה לאתר הנתבעת ביוזמתה, מסרה את כתובת הדוא"ל שלה, ובהעדר הודעת סירוב להודעה המקדימה נתנה למעשה את הסכמתה לקבלת דברי פרסומת. אין לקבל את טענת התובעת כי לא השאירה פרטים וכי ייתכן כי אלה נרכשו ממאגר מידע. הנתבעת הסבירה כיצד היא מקבלת מידע מלקוחותיה וכיצד היא יוצרת את רשימת אנשי הקשר.

האם אפשרות ההסרה מרשימת התפוצה שהציגה הנתבעת עומדת בדרישות החוק? מענה לכתובת דוא"ל מסוג NoReply, בה לא ניתן לקבל מיילים חוזרים, אינה עונה לדרישות החוק המחייבות את המדוור לספק באופן בולט ובורר כתובת תקפה לשם משלוח הודעת סירוב. כפתור "הסר" גם הוא אינו מהווה כתובת תקפה לקבלת בקשות הסרה. הטענה כי באפשרות התובעת היה לאתר כתובת דוא"ל אחרת של הנתבעת אינה עומדת במבחן המציאות. די בכך כדי לקבל את התביעה.

עסקינן בפרסום מסחרי שאינו פוגעני ללקוחה של הנתבעת, שמסרה את פרטיה לנתבעת בעת משא ומתן עמה. הפרסום אף קשור לשירותים הניתנים לתובעת על ידי הנתבעת, באופן שמשליך על קביעת גובה הפיצוי. כן יש להתחשב בעובדה שהנתבעת סברה שפרסום זה נעשה בהתאם להוראות הדין. יש להתייחס להתנהלות התובעת, עורכת דין בעלת ידע בתחום הספאם, שטוענת שההודעות שקיבלה פגעו בפרטיותה, אבל מנגד מרבית מההודעות לא נפתחו בזמן אמת אלא אך בדיעבד ורק לצורך הגשת התביעה. ככל ואכן נפגעה פרטיותה, מצופה היה אפוא שתנקוט התובעת במאמצים על מנת להסיר את הפגיעה. הנתבעת תפצה את התובעת ב-17,500 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 1,000 ש"ח.