התובע מסר את פרטיו, הסכים לקבל הודעות, וגרר את הנתבעת לתביעת סרק (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשם צוריאל לרנר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 13 הודעות פרסומת במסרונים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע הסכים למשלוח ההודעות וכי מרגע שביקש להפסיק - חדלה לשלוח אותן.

נפסק: התובע השאיר את פרטיו בשני אתרים שונים, כשהתעניין בקורסים, ובשני המקרים סימן את החלונית שליד ההסכמה לקבלת ההודעות. באחד המקרים מדובר בהסכמה מפורשת, ובשני מדובר בהסכמה לאמור בתקנון, כשההסכמה המפורשת מופיעה בתקנון האתר. התובע לא יכול היה להשאיר את פרטיו ללא מתן הסכמתו. אין גם מחלוקת שהתובע לא השתמש באפשרות ההסרה העצמית, אלא התקשר לנתבעת בשלב מסוים וביקש את הפסקת משלוח ההודעות.

דין התביעה להידחות. הסכמת התובע ניתנה. הודעת סירוב ניתנה לאחר משלוח ההודעות ומאז שנמסרה חדלו ההודעות. הנתבע ביקש להסתמך על התנאים בסעיף 30א(ג) לחוק, אך נוגעים למצב בו מפרסם מבקש לשלוח דברי פרסומת אף ללא הסכמת הנמען. אין זה המקרה שלפנינו בו ניתנה הסכמה.

הנתבעת לא הפרה את הוראות החוק ואין עליה לפצות את התובע. התובע הוא שגרר את הנתבעת לתביעת סרק. התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסך 360 ש"ח. לא נפסקו לתובעת הוצאות גבוהות יותר, שכן בית המשפט סבר כי דרך קבלת ההסכמה בעקיפין, תוך אישור תקנון הכולל את ההסכמה, אינה נראית ראויה.