נדחתה עתירת עמותת טרון להקמת מערך טכנולוגי להגשת השגות על בידוד (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים סולברג, מינץ ווילנר):

העובדות: עתירה למתן צו על תנאי. העותרות טענו להיעדר אפשרות להשיג על הוראת משרד הבריאות, המורה באמצעות קבלת מסרון על כניסתו לבידוד של מי ששהה במחיצת חולה קורונה מאומת. העותרות מבקשות כי ינקטו אמצעים נוספים להבטיח את זכות הטיעון והשימוע למי שניתנה לו הוראה כזו. העותרות טענו כי שימוש המשיבים באמצעים טכנולוגיים וללא פיקוח אנושי מסודר, מביא לשגיאות וטעויות רבות.

נפסק: דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי טרם פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק, יש לפעול למיצוי הליכים אל מול הרשות המינהלית המוסמכת. אין להלום ניסיון "להתכתב" עם רשויות השלטון דרך בג"ץ. פנייה להכרעה שיפוטית צריכה להיעשות רק כמוצא אחרון, כאשר את מיצוי ההליכים הנדרש יש לבחון באופן מהותי, בהתאם למכלול נסיבות העניין. הלכה זו נכונה הן בזמני שגרה והן בעת חירום. 

פניית העותרת הוגשה אך יומיים בטרם הגשת העתירה והופנתה למשיב 2 בלבד. בפנייתה, הבהירה העותרת כי יש להקים "מערך טכנולוגי" שיאפשר למבודדים להגיש השגה בעניינם, כאשר "אם לא יעשה כן תוך 24 שעות", תוגש עתירה בנושא. ואכן, תוך יומיים הוגשה העתירה, מבלי שניתן פרק זמן מינימלי ביותר לבחינת
טענותיה. על פני הדברים מדובר בפניה מן השפה אל החוץ, רק כדי לצאת ידי חובת "מיצוי הליכים", ומבלי להמתין פרק זמן סביר לקבלת מענה. העתירה חסרה תשתית משפטית מינימלית הרלוונטית לעניין ולוּ בשל כך דינה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה להתערבות ביהמ"ש.