ת"ק 11968-02-20 מור נ' יניב

הנתבעת כינתה את התובע "שרלטן" למרות שלא טיפל בה כלל, אך אין מדובר בלשון הרע (פסק-דין, תביעות קטנות עכו, השופטת אביגיל זכריה):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא מטפל אלטרנטיבי. הנתבעת סובלת ממחלת עור. בין הצדדים אין היכרות אישית והתובע לא טיפל בנתבעת. הנתבעת פרסמה בקבוצת פייסבוק סגורה כי התובע הוא שרלטן. התובע טען כי מדובר בלשון הרע, מתוך כוונה לפגוע בו ובמשלח ידו. הנתבעת טענה כי הפרסום מתאר את חווייתה האישית על אודות הטיפול במחלה (הפרסום נעשה בקבוצה העוסקת במחלתה של הנתבעת). 

נפסק: דין התביעה להידחות. חוק איסור לשון הרע מאזן בין הזכות לשמו הטוב של אדם לבין חופש הביטוי. אין מחלוקת כי פוסט שנכתב באתר ממלא אחר ההגדרה של "פרסום" בחוק. האינטרנט בכלל, והרשתות החברתיות בפרט, מהווים פלטפורמה מרכזית לפרסום ולהבעת דעות. אולם לא כל הבעת דעה, לרבות דעה שלילית על מוצר או בעל מקצוע כזה או אחר, גם בפורומים רחבים מסוג זה, תעלה כדי לשון הרע שמשמעה בדין.

באיזון הראוי בין חופש הביטוי לבין השם הטוב, כאשר מדובר בפרסום וירטואלי שנעשה ברחבי הרשת, הנטייה היא להעניק משקל מוגבר לחופש הביטוי וזאת בשים לב למהות הפלטפורמה החדשה במרחב הווירטואלי. הפרסום נשוא התביעה אינו עולה כדי לשון הרע. פרסום הנתבעת מבוסס על תיאור המקרה הפרטי שלה ומהווה הבעת דעה אישית המבוססת על הסקת מסקנות מהתנסותה האישית בטיפול במחלה. 

ממקרא הפרסום בכללותו עולה שהנתבעת הביעה תחושה אישית המבטאת את רגשותיה ואת ביקורתה ביחס לטיפולים האלטרנטיביים שמציע התובע ומטפלים אחרים. דברי הביקורת פורסמו במקום המיועד לכך - קבוצת פייסבוק סגורה העוסקת במחלה. דברי הביקורת לא היו מוגזמים ולא כללו מילים קשות או גידופים. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.