דורון ג'מצ'י לא הוכיח כי רון קופמן אחראי ל"ציוץ" נגדו (הכרעת-דין, שלום ת"א, השופט איתן קורנהאוזר):

העובדות: הקובל, מבכירי כדורסלני ארצנו, ובעל תפקידים במועדון הכדורסל מכבי ת"א במועדים הרלבנטיים, הגיש קובלנה פלילית כנגד הנאשם - איש תקשורת המשדר בין היתר תוכנית ספורט בתחנה 103fm. כתב האישום מייחס לנאשם שני אישומים של פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע (לפי סעיפים 1 ו-6 לחוק איסור לשון הרע). האישום הראשון עוסק בדברים שפרסם הנאשם בתוכנית הרדיו והאישום השני עוסק באמירה שפרסם הנאשם על הקובל ב-Twitter. הנאשם טען כי הוא ידוע כמבקר ספורט, פובליציסט, שאחד מסודות קסמו הוא הבוטות בה הוא מביע את עמדותיו. עוד טען כי אינו יודע אם ה"ציוץ" הועלה על-ידי תוכנית הרדיו או הנאשם.

נפסק: אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות האישום הראשון. באשר לאישום השני, הקובל לא הציג כל ראיה שיש בה לערער את הספק העולה מגרסת הנאשם כי עובדי תחנת הרדיו עושים שימוש במכשיר הטלפון שלו ושל משתתפי התכנית על מנת לקדם אותה בחשבון הטוויטר. נותר למעלה מספק סביר לגבי זהות האדם אשר כתב את ההודעה והעלה אותה לרשת הטוויטר. נותר אף ספק לגבי זהות בעל חשבון הטוויטר ממנו נשלחה ההודעה ולא הוצגה כל ראיה הקושרת את הנאשם לחשבון זה.       

  שתי סוגיות מותירות לכל הפחות ספק סביר, ממשי, ומסקנה אפשרית שונה הנובעת מצרוף הנסיבות שהוכחו: אפשרות של שימוש בחשבון הטוויטר של הנאשם על ידי אנשי תכנית הרדיו לשם קידום התכנית, וכן אפשרות קיומם של חשבונות פיקטיביים בהם אחרים עושים שימוש תחת שמו של הנאשם. הראיות הנסיבתיות אינן מותירות כל ספק ומובילות למסקנה אפשרית א חת בלבד לפיה הנאשם הוא שפרסם את ההודעה. לפיכך, יש לקבוע כי לא עלה בידי הקובל להוכיח ברף הראייתי הנדרש את המיוחס לנאשם באישום השני.

הנאשם לא ביסס את טענתו כי מכבי ת"א עומדת מאחורי הקובלנה וכי מטרתה היא "להשתיק" ביקורת. הואיל ומדובר בקובלנה פלילית, יש לבחון האם הפרסום שנעשה על ידי הנאשם מהווה לשון הרע, והאם הוכחה הכוונה המיוחדת הנדרשת לשם גיבוש יסודות העבירה. הגבולות הצרים שנקבעו לעבירת איסור לשון הרע, והמשקל שיש לתת לקשיים שמעורר הליך קובלנה פלילית, מחייבים לבחון תחילה האם המקרה הנדון נכנס בגדר גבולותיו של ההליך הפלילי, בטרם ניתוח אופי הפרסום כלשון הרע.

דברי הנאשם ביחס לקובל התעוררו באופן ספונטני בתוכנית. תוכן הדברים שנאמרו על ידי הנאשם, מחזק ומבסס אף הוא את העובדה שמדובר באמירות ספונטניות, בלתי מתוכננות, וכן כי קשה עד מאד ללמוד מהן על יסוד הכוונה הנדרש. קיומו של סגנון שידור רדיופוני בוטה, במיוחד בתחום תקשורת הספורט ובפרט בתכנית הרדיו בה נאמרו דברי הנאשם, מחזק את הספק הקיים כי דברים אלה נאמרו בכוונה לפגוע בקובל ומכרסם בטענה כי כוונה זו הוכחה באמצעות הראיות הנסיבתיות. די בכך כדי להוביל לזיכוי הנאשם.