משרד התחבורה לא ציין כי התובע חיבר את שאלות התיאוריה במאגר הפומבי (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטת איריס רבינוביץ-ברון):
העובדות: התובע הגיש 3 תביעות שעניינן בטענה להפרת זכותו המוסרית בספרי שאלות למבחנים עיוניים לנהיגה. התובע ומחבר נוסף חיברו את הספרים עבור הוצאת הספרים בורסי, שזכתה במכרז של משרד התחבורה בעניין זה. תביעה אחת הוגשה נגד משרד התחבורה, ביחס למאגר שאלות שפרסם באתר משרד התחבורה. שתי תביעות נוספות הוגשו נגד מפעילי האתרים "נהיגה" ו"דרך", שעוסקים בלימוד תיאוריה, שהפנו באתריהם לתכנים ממאגר משרד התחבורה.
נפסק: תחילה יש לבחון האם השאלות עומדות בדרישת סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, המעניק זכות יוצרים ב"יצירה מקורית". הדרישה למקוריות פורשה באופן מצמצם. לפיכך, גם אם מדובר בשאלות שנוגעות למצבי תחבורה ושאין בהן ייחוד רב, לא ניתן לומר ששאלות מסוג זה אינן עומדות בדרישת המקוריות, באופן שאין להתייחס אליהן כ"יצירה" לפי החוק. אולם, סוג היצירה בה מדובר משפיע על היקף ההגנה הניתנת לה מפני פגיעה ב"זכות מוסרית".
על הספר מופיעים שמותיהם של מספר מחברים, לרבות התובע. במצב זה, ההסתמכות על החזקה בסעיף 64(1) לחוק הוא מורכב יותר. משעה שהתובע חיבר רק חלק מהשאלות בספרים, התובע אינו יכול להסתמך על החזקה על-מנת לטעון כי חיבר את כל השאלות בספר. הנטל להוכיח כי חיבר את השאלות בגינן הוא טוען להפרה מוטל על התובע.
התובע הוא אחד מהמחברים של ספר בורסי וחיבר את השאלות נשוא התובענה, לכל הפחות בחלקן, ביחד עם מחבר נוסף. השאלות נכתבו תוך הסתייעות בספרות קודמת בנושא. חלק מהצילומים ששולבו בשאלות צולמו על ידי התובע. לתובע אין זכות מוסרית באיורים ששולבו בחלק מהשאלות. זכותו המוסרית של התובע בתרשימים, ככל שקיימת, מקורה ברמת יצירתיות מוגבלת ולא צוינה כלל בפתיח לספר בורסי.
השינויים שהוכנסו בשאלות נעשו באופן לגיטימי עקב צורך מעשי שהתעורר לעשות כן. לפיכך מדובר בשימוש סביר מותר לפי סעיף 50(ב) לחוק ואין לראות בכך משום הפרה של הזכות המוסרית של התובע. באשר לזכות הייחוס (קרדיט) - נקודת המוצא היא כי יש לציין את שם היוצר. עם זאת, ההיקף הראוי בנסיבות מקרה זה הוא לפרט את הדברים כהווייתם. כלומר, מן הראוי היה לציין בפתח המאגר שהוא כולל גם שאלות מספר בורסי שנכתב על-ידי מספר כותבים, כאשר חלקן הובאו כלשונן וחלקן תוך עריכת שינויים, תוך ציון שמותיהם של מחברי ספר בורסי ובכלל זאת התובע.
נכון היה כי משרד התחבורה היה פונה למחברים, בטרם הפרסום, ומברר עימם האם הם מעוניינים כי שמם יוזכר. מצב דברים שבו כלל לא נזכר שמו של התובע אכן מלמד כי הופרה זכות הייחוס שהיא חלק מזכותו המוסרית. בשים לב להיקף ההפרה ומשכה ומאידך התנהלות התובע שלא פעל למנוע את ההפרה, ובהתחשב בנסיבות והצורך הציבורי שבגינם פורסם המאגר והיקף השינויים שנכללו בו, ובכך שמדובר בהפרה בשתי מדיות, משרד התחבורה יפצה את התובע ב-75,000 ש"ח וכן החזר אגרה בסך 2,000 ש"ח והוצאות בסך 4,000 ש"ח.
באשר לשתי התביעות הנוספות נגד מפעילי האתרים - אלה הפנו מאתריהם למאגר הרשמי של משרד התחבורה, בדרך של קישור. באתר משרד התחבורה אין כל מגבלה על חיבור אליו, ההפך. גם לו ידעו הנתבעים שהתובע היה בין כותבי השאלות, איך בכך כדי ללמד שהיה עליהם לדעת בדבר זכותו המוסרית בחלק מהשאלות שפורסמו במאגר הרשמי. התובע לא פנה לנתבעים ולא טען בפניהם כי הם מפרים את זכויותיו. יש לקבל את טענת הנתבעים כי שעה שהמדינה התירה מפורשות לעשות כל שימוש במאגר, אין לחייבם בפיצוי. הם רשאים ליהנות מההגנה הקבועה בסעיף 58 לחוק (מפר תמים). משמדובר בקישור לאתר, ניתן אף לומר כי כלל אין מדובר בהפרה של הזכות המוסרית. התביעות נגד מפעילי האתרים נדחו. התובע ישלם למפעילי כל אתר הוצאות בסך 20,000 ש"ח.