אתר גלובס יפצה עו"ד לאחר ששלח אליו הודעות ספאם ולא הוכיח כי הסכים לכך (פסק-דין, שלום רחובות, הרשם אייל דוד):
העובדות: התובע, עו"ד במקצועו, טען כי הנתבעת, המו"ל של העיתון "גלובס", שלחה לו הודעות דוא"ל פרסומיות ללא הסכמתו, בניגוד לחוק הספאם (סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982). התובע טען עוד כי הנתבעת שלחה לו דברי פרסומת נוספים, למרות ששלח הודעות סירוב וקיבל אישור כי "נותק בהצלחה".
הנתבעת טענה כי התובע נרשם לאתר גלובס באמצעות כתובת הדוא"ל אליה נשלחו ההודעות, ואישר את קבלת ההודעות. הנתבעת טענה עוד כי ההודעה שנשלחה לכתובת הנוספת היא "הזמנה אישית" לועידת העסקים של גלובס, שאינה מהווה דבר פרסומת. הנתבעת טענה עוד כי עקב תקלה טכנית בלתי צפויה לא נותק התובע אוטומטית, אלא רק בחלוף מספר ימים.
נפסק: אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שלחה לתובע 10 הודעות דוא"ל, כאשר 7 ההודעות האחרונות נשלחו אל התובע לאחר שכבר שלח לנתבעת 2 הודעות סירוב. באשר להודעה הראשונה שנשלחה אל התובע (הזמנה לועידת עסקים), העמדה העקרונית שהובעה בפסיקה היא כי גם הצעת הטבה חינמית עשויה להיחשב כדבר פרסומת, ככל שבסופו של דבר מטרתה להביא לידי התקשרות עסקית בין הנמען לגורם המפרסם. התובע עמד בנטל המוטל עליו להראות כי ההודעה הראשונה ששלחה אליו הנתבעת מהווה "דבר פרסומת". טענת התובע כי מעולם לא הסכים כי הנתבעת תשלח אליו הודעות פרסומת לכתובת זו לא נסתרה.
באשר להודעות 2-3, שנשלחו לתובע לכתובת שמסר בעת הרישום לאתר, הרי שהנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי התובע הסכים לקבלת ההודעות. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי די בכך שהתובע נרשם לאתר כדי להוכיח כי הסכים לקבל דברי פרסומת. הנתבעת הודתה כי התובע שלח אליה 2 הודעות סירוב: האחת, לאחר משלוח ההודעה השנייה, והאחרת לאחר משלוח ההודעה השלישית. התובע אף צירף אישורים על קבלת הודעות הניתוק. אין לקבל את טענת הנתבעת כי היה על התובע לנסות ולהשיג את הנתבעת בדרכים נוספות לאחר שהמשיך לקבל הודעות למרות בקשותיו להסרה. הנתבעת תפצה את התובע ב-9,300 ש"ח (1,000 ש"ח עבור ההודעה הראשונה, 1,300 ש"ח עבור הודעות 2-3, ו-7,000 ש"ח עבור 7 ההודעות שנשלחו לאחר מכן. בנוסף, תשלם הנתבעת הוצאות משפט בסך 600 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 1,750 ש"ח.