ת"א 17253-02-18 שוורצנברג נ' וואלה! תקשורת בע"מ

וואלה יכולה להשיג צילומים לכתבות שלה באופן לגיטימי ולא לאסוף אותם מהאינטרנט (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת נועה גרוסמן):

העובדות: הנתבעת מפעילה את האתר "וואלה!". התובע, צלם עצמאי, טען כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלו בשלושה צילומים המתעדים הפגנות בכפר נבי סאלח, שהזכויות בהם הופרו בשבע כתבות שפרסמה הנתבעת באתר. הנתבעת טענה כי לקחה את הצילומים מעמודי פייסבוק בערבית, שם פורסמו לא הטבעה של זכויות היוצר וללא קרדיט. 

נפסק: צילום תיעודי, דוגמת הצילומים נשוא התביעה, מהווה מושא לזכות יוצרים וליצירה החוסה תחת הגנת חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. גם אם הצלם התיעודי אינו מביים את מושא צילומו, אין בכך כדי לשלול את מקוריותו ויצירתו של הצילום התיעודי. המקוריות יכולה להתבטא בהיבטים רבים ושונים כמו בחירת התזמון הנכון, בחירת זווית הצילום והתאורה, המרחק מהנושא, מיקוד התמונה וכו'.

הנתבעת לא התמודדה באופן אמיתי עם טענת התובע כי צילם את הצילומים וכי פירסם אותם באתר ובדף הפייסבוק שלו עם הטבעה המשמרת את זכויות היוצרים שלו. התובע הרים את הנטל המוטל עליו בעוד הנתבעת לא הרימה את הנטל המשני ולא הביאה ראיות לסתור. הנתבעת אף ניהלה מו"מ עם התובע לאחר שזה פנה אליה והודיע לה על זכויותיו באותן יצירות. הוכח כי התובע הוא בעלת זכות היוצרים והזכות המוסרית בצילומים.

בעולמנו הדיגיטלי, רווי הרשתות החברתיות, צילומים הם דבר נפוץ. דווקא משום כך מתחדד הצורך לחקור היטב אחר מקורו של כל צילום כדי שלא לעקר את זכויות היוצרים של הצלם. גם צלם חובב זכאי לקרדיט על צילום שביצע. קל וחומר כאשר מדובר בצלם מקצועי כגון התובע, שפרנסתו נגזרת מאותם צילומים. נראה כי הנגישות הטכנולוגית הגבוהה מקלה יתר על המידה על מפירים פוטנציאליים. הנתבעת, כגוף תקשורתי רציני, הייתה אמורה לנקוט בדרך מבוקרת יותר כדי להשיג תשתית מצולמת לכתבות שלה. לנתבעת יש את היכולת להשיג צילומים שיעטרו את כתבותיה באופן לגיטימי ולא על דרך דלייתם ממקורות עלומים.

דקלום של שיר בחוג המשפחה, במסגרת פרטית מצומצמת, אינו מחייב ציון שם היוצר. אך לא כך הדבר כאשר מדובר בפרסום חדשותי רחב היקף ברשת חדשות רצינית כגון וואלה. גורם כזה אינו יכול להתחבא אחר הטענה כי נטל את הצילום מתוך "דפי פייסבוק פלסטינאיים". יש בכך משום היתממות ועצימת עיניים, ובמידה מסוימת אף חוסר תום לב. לפיכך לא עומדת לנתבעת הגנת "מפר תמים".

וואלה טענה כי כגוף תקשורת המחייב לספק מידע בזמן אמת, נטילת הצילומים מתוך "דפי פייסבוק פלסטינאיים" היתה כורח המציאות, ולפיכך עומדת לה הגנת השימוש ההוגן. שימוש בצילומי חדשות תוך כדי דיווח עיתונאי ללא מתן קרדיט לצלם אינו עובר את מבחני ההוגנות. אין מדובר בשימוש הוגן. מדובר בחברת תקשורת העוסקת בשידורים למטרת רווח. הידיעה החדשותית כשלעצמה היתה יכולה להיות מפורסמת כשאינה מעוטרת בצילום. תוספת הצילום היתה להרבות נוי ומשיכה לתוכן הידיעה. הדבר נעשה כדי להגביר את האטרקטיביות של אתר החדשות ולא לשם שמיים. הנתבעת צריכה הייתה להקפיד יותר על בירור זכויות היוצרים של הצלם.

מספר ההפרות - אין מדובר בהפרה אחת, גם אם האירוע היה מתגלגל, כלומר כתבות שחזרו על עצמן ברציפות במועדים סמוכים, פורסמו במסגרתן שלושה צילומים שונים ולא רק צילום אחד. עם זאת, אין לקבוע כי לפנינו שבע הפרות. כל אחד מן הצילומים הנידונים הוא בחזקת יצירה מקורית ועצמאית. עסקינן בהפרת זכויות בשלושה צילומים. הפרת הזכויות בכל צילום מחייבת הענקת פיצוי נפרד ועצמאי. יש להחמיר עם הנתבעת ולהעמיד את הפיצוי לו זכאי התובע בגין כל צילום על רף גבוה, ואף למעלה מכך. הפיצוי לתובע בגין כל הפרה, לרבות הזכות המוסרית ביצירה, הוא 20,000 ₪ ו-60,000 ₪ בסה"כ. הנתבע תישא בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח.