רע"א 43901-10-19 facebook Ireland limited נ' גרנות

אולי יעניין אותך גם

נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה שהורתה לפייסבוק לגלות את פרטיו של בעל פרופיל שנטען כי הוא פיקטיבי (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א מיום 26.9.2019 [ת"א 54582-05-18], שהורה למערערת (פייסבוק אירלנד) לגלות את פרטיו של המשתמש בפרופיל "איתי עמרם". המשיבה 1 (התובעת), מהנדסת העיר ר"ג, טענה בתביעתה (שהוגשה גם נגד פייסבוק בגין אי-הסרת פרסומים פוגעניים נוספים) כי פרופיל הפייסבוק הפיקטיבי משמש כבסיס וכבמה להכפשותיה ולפגיעה בעובדי עיריית ר"ג. התובעת סבורה כי סגנית מהנדסת העיר היא העומדת מאחורי הפרופיל. במסגרת ההליך ניתן צו מוסכם למסירת מידע המשתמש הבסיסי בפייסבוק (BSI), אך המשיבה לא הסתפקה במידע זה.

המשיבה טוענת, בין היתר, כי הלכת רמי מור לא חלה במקרה זה, שכן כאשר יש עילת תביעה ישירה נגד הפלטפורמה (מחזיק המידע) יש סמכות לביהמ"ש במסגרת גילוי מסמכים להורות על גילוי ועיון במידע המצוי בידי הפלטפורמה. פייסבוק טענה, בין היתר, כי המשיבה הצהירה מפורשות שתכלית בקשת הגילוי הייתה לחשוף את זהות המשתמש כדי לנקוט הליכים משפטיים נגדו וזאת בניגוד להלכת מור.

נפסק: ככלל, השגה על החלטות ביניים של ערכאה דיונית נעשית במסגרת ערעור על פסה"ד, למעט ב"אותם מקרים נדירים" בהם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, לגרום לנזק של ממש או להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי. החלטת ביהמ"ש קמא עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים הואיל וככל שתבוצע ופייסבוק תמסור את הנתונים שהיא מתנגדת למסירתם, לא יהיה רלוונטי כבר להשיג על ההחלטה רק בשלב הערעור על פסה"ד.

דין הערעור להידחות לגופו. ערכאת ערעור נוטה להתערב בהחלטות דיוניות הנוגעות לאופן ניהול ההליך ובכלל זה החלטות בדבר גילוי ועיון במסמכים רק במקרים חריגים. מקרה זה אינו נופל לגדר מקרים אלה. בקשת גילוי המסמכים התבקשה מהמערערת כנתבעת ולא כפלטפורמה אינטרנטית (צד ג'), אז חלה הלכת רמי מור. יש לבדוק אם המסמכים המתבקשים מצויים בשליטת המערערת.

הפרטים שביקשה המשיבה במסגרת הבקשה למתן צו גילוי ועיון הם: פרטי המשתמש העומד מאחורי פרופיל עמירם לרבות שמו, כתובתו, כתובת דוא"ל ומספר טלפון. לאחר שכבר סופק מידע המשתמש הבסיסי מפייסבוק, הפרט היחידי שיש צורך להכריע באשר לגילויו הוא למעשה כתובת המשתמש. המערערת טענה כי מדובר במידע שאינו מצוי בידה ובידי פייסבוק אינק. ביהמ"ש קמא קבע כי לגבי מידע שלא מצוי בידי פייסבוק ואין באפשרותה להשיגו בשל מגבלה טכנית או כללים שחלים עליה, אזי עליה להצהיר שהמידע אינו בידיה. לא קיים טעם המצדיק התערבות בהחלטת ביהמ"ש.