ת"א 24582-09-17 ברבי נ' פומרנץ

התבטאויותיו הבוטות של התובע בקבוצת הפייסבוק הובילו להפחת הפיצוי שנפסק לו עבור פוסט פוגעני כלפיו באותה קבוצה (פסק-דין, שלום עכו, השופט ג'מיל נאסר):

העובדות: תביעת לשון הרע. שני הצדדים הם תושבי מעלות-תרשיחא. התובע, איש חינוך במקצועו, טען כי הנתבע, ראש עיריית מעלות-תרשיחא, הוציא את דיבתו רעה בפייסבוק. על רקע תוצאות הבחירות לראשות העירייה התקיים שיח פתוח בפייסבוק, במסגרת הקבוצה "מעלות-תרשיחא מדברת ולא פוחדת".

התובע טען כי הנתבע פרסם פוסט פוגעני כלפיו בקבוצה, אליו צירף צילומי מסך. עוד נטען כי הנתבע ביקש מכל מי שצפה בפוסט לשתף אותו וכי כך אכן נעשה בפועל. הנתבע טען, בין היתר, כי מטרת התביעה לפגוע בחופש הביטוי ובזכות לבקר התנהלות בלתי תקינה של מורה ומחנך וכי התובע עצמו מתבטא באופן בוטה בפייסבוק. 

נפסק: חרף השינויים בזירה התקשורתית בעידן הטכנולוגי, דיני לשון הרע, כפי שהם מעוגנים בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, נותרו בלא שינויים של ממש. כמובן, אין בכך לומר שעקרונותיו של החוק אינם רלבנטיים לעידן הנוכחי, אלא להיפך. הבסיס שהוא איזון זהיר בין הזכות לחופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב נותר בעינו. אולם כעת נוספת לכך המורכבות הכרוכה בהחלתו של החוק לנוכח תנאים טכנולוגיים כאלה ואחרים, שכלל לא עמדו לנגד עיני מנסחי החוק, בהיבט של ההשלכות הצפויות על יכולתם של פרטים להתבטא ברשת האינטרנט בתפוצה רחבה, ישירה ומיידית [עניין ניידלי תקשורת - רע"א 1239/19].

אין מחלוקת כי הפוסט נשוא התביעה פורסם על-ידי הנתבע באינטרנט, בקבוצת הפייסבוק "מעלות-תרשיחא מדברת ולא פוחדת" ואין גם חולק כי תוכן הפוסט הגיע בפועל לידיעת עשרות חברים נוספים בקבוצה זולת הנתבע. בכך מתקיים יסוד הפרסום לפי החוק. על התובע להוכיח כי הפרסום מהווה "לשון הרע". נטל זה חל על התובע הן לגבי היות הפוסט שפירסם הנתבע משפיל או מבזה אותו והן לגבי הטענה כי הוא מכוון כלפיו.

ככלל, ייחוס ביצוע עבירות פליליות לאדם פלוני עלול לגרור יחס שלילי של הבריות כלפיו ולפיכך פרסום כזה עלול להוות "לשון הרע". בפוסט נשוא התביעה הנתבע מכנה את התובע, תוך ציון פרטיו האישיים המלאים, כמי שמבצע התנהגות שאינה הולמת העולה כדי ביצוע עבירות פליליות, ואף מקשה הנתבע ושואל האם אדם כזה יכול להיקרא "איש חינוך", תוך בקשה להפצה ושיתוף הפוסט בקרב כל תושבי העיר.

הנתבע צירף צילומי מסך של תכתובת שלא היה צד לה, שנועדו כביכול לאפשר לחברי הקבוצה להתרשם מהדברים בעצמם, אך לא צירף את מלוא התכתובת או ציין כי היא נערכה ב"פרטי". יש לקבוע כי יש בפוסט משום לשון הרע, בפרט כאשר נעשה על-ידי דמות ציבורית במעמדו של הנתבע. הנתבע לא טען כי מדובר ב"פרסום מותר" לפי סעיף 13 לחוק, ולא הוכיח את טענתו להגנת "אמת בפרסום" לפי סעיף 14 לחוק, אף אם אין לקבל כלל את סגנון תגובותיו הבוטה של התובע. גם הגנת תום הלב אינה עומדת לנתבע. 

התובע לא הוכיח את טענתו כי יש קשר בין הפגיעה/צמצום בעבודתו לבין הפוסט נשוא התביעה. בשקלול טענות הצדדים, מכלול נסיבות פרסום הפוסט, תוכן הפרסום הפוגעני שיוחס לתובע, תפוצתו, וכפועל יוצא מכך פוטנציאל הפגיעה בשמו הטוב של התובע, ומנגד אופן התבטאותו הבוטה של התובע בעצמו בקבוצה, יש לפסוק לתובע פיצוי מתון בסך 7,500 ש"ח, ללא צו להוצאות.