מסירת פרטי קשר אינה מהווה הסכמה למשלוח דברי פרסומת (פסק-דין, שלום פ"ת, השופטת עדנה יוסף-קוזין):

העובדות: הנתבעת עוסקת במכירת תוספי תזונה. התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 59 מסרונים פרסומיים ללא הסכמתה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובעת פנתה אליה על-מנת לקבל מידע על מוצריה. 

נפסק: ההודעות נשוא התביעה הן "דבר פרסומת" לפי החוק. הנטל להוכיח את ההסכמה למשלוח דבר פרסומת מוטל על הנתבעת, אשר לא הרימה נטל זה. יש לקבוע כי התובעת פנתה אל הנתבעת ביוזמתה, התעניינה ברכישת מוצרי הנתבעת ומסרה לנתבעת את פרטיה לרבות מספר הטלפון שלה. עם זאת, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת שבאותה שיחה התובעת הביעה הסכמתה לקבל דברי פרסומת מהנתבעת.

אף לא מתקיימים התנאים המצטברים הנדרשים לצורך סעיף 30א(ג) לחוק. הנתבעת לא הביאה ראיה לכך שהיא הודיעה לתובעת שהיא תיכלל ברשימת התפוצה שלה למשלוח הודעות פרסומת. הנתבעת גם לא הוכיחה שנתנה לתובעת אפשרות לסרב להיכלל ברשימת התפוצה, טרם שלחה לנתבעת את ההודעות.

לכל דברי הפרסומת שצורפו לכתב התביעה צורף קישור הסרה. נפסק שלחיצה על קישור יכולה להוביל לחשיפת המחשב לנוזקה, אולם אם הקישור הגיע ממקור מוכר, שניתן לסמוך עליו, אין להעלות חשש זה. התובעת הכירה את הנתבעת מעצם התעניינותה במוצריה, הרישום היזום על ידה של פרטיה בדף הפייסבוק של הנתבעת ושיחתה עם נציגת הנתבעת. בנסיבות אלה לא היה מקום לחשש משימוש בקישור. אם התובעת הייתה פונה באמצעות הקישור שצורף להודעות, היא הייתה מצליחה להפסיק את משלוח ההודעות ולא לצבור הודעות כה רבות עד להגשת התביעה. הנתבעת תפצה את התובעת ב-6,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 1,750 ש"ח.