חוק הספאם אינו חל על באנרים והודעות מתפרצות באפליקציות (פסק-דין, תביעות קטנות עכו, השופטת זהבה (קאודרס) בנר):

העובדות: תביעת ספאם שעניינה בבאנרים הודעות פופ-אפ באתרים ובאפליקציות. שני התובעים טענו כי ארבעת הנתבעים הטרידו אותם במשלוח מסרים אלקטרוניים לטלפון של התובעת, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעים טענו כי באנרים והודעות מתפרצות נחשבים כהודעות מסר קצר. הנתבעים השונים (כל אחד מהם נתבע לגבי מספר הודעות שונה) טענו, בין היתר, להיעדר יריבות עם התובע וכי ההודעות מהוות תוכן פרסומי מותר שלא נשלח כהודעה או כמייל.  

נפסק: האם הפרסומות נשוא התביעה נכללות בגדרי האיסור לפי חוק הספאם? ההודעות נשוא התביעה עונות להגדרת "דבר פרסומת" לצורך החוק. לנוכח ההתפתחות הטכנולוגית, כאשר יש לפרש את המושג "הודעת מסר קצר", יש לבחון את תכלית החוק ואת התייחסות הפסיקה למושג זה. הפרסומות נשוא ההליך הופיעו חלקן בתוך תוכנת ה-WhatsApp וחלקן על מסך הבית של הנייד. 

על פניו נראה כי כל התנאים המצטברים שנקבעו ביחס להודעת מסר קצר (מסר בזק הכולל כתב, לרבות אותות או סימנים, או מבזק הכולל חוזי או שמע; ומועבר באמצעות רשת ציבורית; אל ציוד קצה; של נמען או קבוצה של נמענים), אכן מתקיימים בהודעות מתפרצות ובאנרים למכשיר סלולרי. על אף ההתאמה להגדרה, בפסיקה הובא במספר פס"ד ציטוט מתוך דיוני הוועדה המשותפת בכנסת שדנה בחוק התקשורת, ממנו עולה כי הודעות מתפרצות ובאנרים הוחרגו מהחוק.

במסגרת שקלול האיזון בין האינטרס הצרכני לבין האינטרס המסחרי, אין מקום להבחין בין באנרים והודעות מתפרצות בגלישה בשירות תוכן באינטרנט לבין אותן פרסומות לנייד. הבחנה כזו סותרת את ההחרגה שהוחרגו הודעות אלה בדיוני הוועדה, ואת האיזון שיש לעשות בין ההגנה על הציבור לבין האינטרס הלגיטימי המסחרי. אין כל נימוק להחריג את ההודעות הנטענות מההחרגה מהחוק שנקבעה לגבי הודעות אלה, ולהחיל את החוק, על אותו סוג הודעות בגלל האמצעי השונה בו פורסמו. התביעה נדחתה.