תא"מ 4620-09-18 זיו נ' דניאלי

הביקורת שפרסם הנתבע בדף הפייסבוק של הוטרינר, כ-4 שנים לאחר הביקור אצלו, היא ביקורת לגיטימית (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת רבקה ארד):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא וטרינר. בשנת 2014 ביקר הנתבע עם גורת כלבים במרפאת התובע, שטיפל בגורה תמורת 750 ש"ח. כעבור כ-4 שנים פרסם הנתבע, בדף הפייסבוק העסקי של התובע, פרסום שהתובע טען כי הוא מכפיש, מבזה ומטיל בו דופי ללא סיבה. הנתבע לא הכחיש את הפרסום, אך טען כי מדובר בביקורת לגיטימית. 

נפסק: הפרסומים כוללים ביטויים שאמנם גלום בהם פוטנציאל פגיעה במשלח ידו של התובע (שכן בעיקרם הם מתייחסים לרמת מקצועיותו), אולם אין בהם מידה רבה של חומרה. האדם הסביר הקורא את הדברים בהקשר של חוויית השרות שהנתבע קיבל במרפאת התובע, ובשים לב למקום בו פורסמו דברים, מדור ביקורת בדף העסקי של התובע (המזמין את לקוחותיו לפרסם רשמיהם מהשירות שקיבלו במרפאתו) – מבין כי מדובר בביקורת לגיטימית של הלקוח הספציפי אשר לא היה מרוצה מהשירות שקיבל.

על בעל מקצוע המזמין את קהל לקוחותיו לפרסם ביקורת על השירות שקיבלו בעסקו, לצפות כי לקוחותיו ימסרו גם ביקורת שלילית המבטאת חוסר שביעות רצון מהשירות שקיבלו. בנסיבות אלו, וכל עוד הביקורת נמסרת בלשון נקיה וסבירה, אין לראות בה לשון הרע. הביטויים בהם הנתבע השתמש והפלטפורמה בה פרסם את הדברים אינם מצדיקים העדפת זכותו של התובע לשם טוב על פני חופש הביטוי של הנתבע. אין המדובר בביטויים חמורים עולבים או משפילים, דוגמת אלה המופצים לצערנו במרשתת באופן תדיר, אלא בביטויים אשר מקובל לעשות בהם שימוש לצורך הבעת ביקורת לגיטימית של לקוח כלפי נותן שירות.

די לכך כדי להוביל לדחיית התביעה, שכן הדברים שפרסם הנתבע אינם מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק. ליבת הפרסום ועיקר הדברים הוכחו כדברי אמת ומכאן שהביקורת שהשמיע הנתבע בפוסט אודות רמת מקצועיותו של התובע היא ביקורת לגיטימית. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ש"ח.