ת"א 57398-11-16 סולו איטליה בע"מ ואח' נ' בוטגה

יש להטות את נקודת האיזון לטובת התבטאויות של צרכנים במרחב הווירטואלי לגבי שירותים שקיבלו (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת אפרת בוסני):

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה בפוסט שפרסמה הנתבעת בפורום "איטליה" באתר "תפוז". התובעת 1 היא חברת נסיעות המתמחה בארגון טיולים באיטליה והתובע 2 הוא מנכ"ל החברה, מנהל הפורום הרלבנטי ומי שהדריך טיול לאיטליה ללקוחות חברת "ביטום". התובעים טענו כי הפוסט מכפיש אותם. מנגד, הנתבעת טענה כי מדובר בתביעת השתקה.   

נפסק: דין התביעה להידחות. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול לפגוע בנכס היקר ביותר לאדם - שמו הטוב וכבודו כאדם בעיני עצמו ובעיני זולתו. המבחן לקיומו של לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי. ביחס לפרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות, אין יותר מחלוקת שפוסט מהוה "פרסום" כמשמעותו בחוק. גם פרסומים במרשתת ובפייסבוק כפופים לאיסורי לשון הרע וזאת בשינויים המחויבים, תוך יישום והתאמה לעידן המודרני והתחשבות בטיב הפרסום ובזירת הפרסום.

ביישום החוק ב"שינויים המתחייבים" לגבי פרסום במדיום המרחב והווירטואלי, גישת בתי המשפט מלמדת שנקודת האיזון בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב נוטה לעבר חופש הביטוי וכי הרף לגבי פרסום שנעשה ברשתות חברתיות, בפייסבוק ובפורומים מוצב במקום גבוה מזה בו הוא ניצב לגבי בפרסומים במדיה המסורתית, בכל הנוגע לערך ולמשקל שיינתנו לפרסום.

לגבי התבטאויות של צרכנים במרחב הוירטואלי בנוגע לשירותים שקיבלו, הרף ראוי שיהיה אף גבוה יותר תוך הטיית נקודת האיזון בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב לעברו של חופש הביטוי. לביקורת צרכנית חופשית תפקיד חשוב מבחינה חברתית ויתרונות מובהקים לכלל הציבור. גישה זו תבטיח ביקורת צרכנית אמיתית ללא חשש, שתועלתה לחברה, לציבור ואף לנותן השירות ברורה.

במקרה זה, התבטאות הנתבעת בפוסט שהיא העלתה בפורום המנוהל על ידי התובע היא ביקורת צרכנית מובהקת. תוכנה אינו משום התרת הרסן. תכליתה שיתוף הנתבעת בתחושות ובחוויות מהשירות שניתן לנתבעת והבעת דעה על רמת השירות והתנהלות התובע כנותן השירות, ואין לראות בה משום לשון הרע. 

מדובר בפוסט בודד שפורסם באתר התובעת. האתר בו פורסם הפוסט מנוהל על ידי התובע. כמנהל האתר, היה ביכולתו של התובע להגיב לפרסום על גבי הפוסט והוא אף הסיר את הפרסום תוך זמן קצר. גם לולא הקביעה שאין בפרסום משום לשון הרע, הנתבעת חוסה תחת הגנות החוק. התביעה נדחתה. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 7,500 ש"ח.