תא"מ 18623-02-19 מאירי נ' פאנדר בע"מ

אולי יעניין אותך גם

התובע נהג בחוסר תום לב הגובל בזדון כדי ליצור עילת תביעה לפי חוק הספאם (פסק-דין, שלום ת"א, הרשמת ורדה שוורץ):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 17 הודעות דוא"ל פרסומיות, וזאת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, מתוכן 5 הודעות נשלחו לאחר משלוח בקשת הסרה. הנתבעת טענה כי מדובר בתובע סדרתי שיצר עמה קשר וביקש לקבל פרסומים אודות השתלמות מקצועיות. הנתבעת טענה עוד כי אין מדובר בפרסומת כלל וכי התובע התעלם מהוראות ההסרה במסרים שנשלחו לו ובחר לשלוח את בקשת ההסרה לכתובת דוא"ל שונה מזו שנמסרה.

נפסק: אין מחלוקת כי התובע נרשם לרשימת התפוצה של הנתבעת. ההודעות נשוא התביעה עוסקות בקרנות נאמנות. חלקן עוסקות בבחירת קרן נאמנות, חלקן בקישור לדרוג קרנות, הצעה להצטרפות למועדון משקיעים ועוד. מעצם טבען, קרנות נאמנות באות לגייס כספים כמו גם המלצות על קרנות נאמנות או הצטרפות למועדון משקיעים. גם השתתפות בסמינר הוא שירות הכרוך בתשלום. אלא שאין מדובר בשירות או מוצר של הנתבעת אלא המלצות לשימוש באותם שירותים או מוצרים. הנתבעת משתמשת בידע המקצועי שלה על מנת להמליץ ללקוחותיה על השירותים הטובים והאמינים.

גם אם נאמר כי מדובר בפרסומת, הנתבעת אינה עומדת בדרישות הגדרתה כ"מפרסמת", שכן אין תוכן הפרסומים עשוי לפרסם את עסקיה או לקדם את מטרותיה. מטרת הפרסומים להעשיר את הידע של לקוחות הנתבעת ותו לא. אין לנתבעת כל רווח כלכלי או קידום מטרה כלכלית מתוכן הפרסום עצמו. ניתן גם לקבוע כי על הפרסום חל החריג הקבוע בסעיף 30א(ג) לחוק. התובע נרשם לשירותי הנתבעת לצורך קבלת מידע שהוא עצם טיב קיומה של הנתבעת - העברת מידע. לכן גם לא ניתן לטעון כי הנתבעת עברה על החוק כאשר לא ציינה כי מדובר בפרסומת. אין מדובר בפרסומת ולכן דין התביעה להידחות.

דין התביעה להידחות גם משום שהתובע לא פעל כדין על-מנת להסירו מרשימת התפוצה בה הסכים להיכלל. בנסיבות שבהן הוסיף הנמען בהסכמה את שמו לרשימת התפוצה של המפרסם – אין כל חשש מלחיצה על כפתור הסר שכן לא מתקיים החשש לפיו הפרסומת עלולה להגיע ממקור שאינו אמין ובטוח. הנתבעת עמדה בהוראות החוק והציעה שלוש דרכי הסרה מרשימת התפוצה (הכתובת ממנה נשלחה ההודעה, הכתובת הפיזית של השולח ולחיצה על כפתור הסרה). 

התובע לא בחר מאילו מדרכי הסרה אלה ובחר לשלוח את ההודעה לכתובת דוא"ל אחרת שונה לחלוטין, בניגוד להוראות החוק. בנסיבות העניין, נהג התובע בחוסר תום לב הגובל בזדון על מנת ליצור עילת תביעה. כפי שעולה מפסקי דין שניתנו בתביעות רבות שנוהג התובע להגיש חדשות לבקרים, זוהי דרכו של התובע – לגרום למפרסם לשלוח לו פרסומות, להמתין זמן רב ולאחר מכן לשלוח הודעת סירוב לכל כתובת למעט זו המוצעת לו. 

יש לראות בהתנהגות זו לא רק שיקול להפחתת הפיצוי, אם היה מקום ליתן אותו, אלא ניצול לרעה של הליכי בית המשפט עד כדי דחיית התביעה וחיוב בהוצאות לדוגמא, בתקווה שהדבר ירתיע את התובע מהגשת תביעות נוספות בדרך זו. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ש"ח.