שיחת טלפון יחידה ומשלוח חשבונית בדוא"ל אינם מקימים לתובע עילת תביעה (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשמת יפעת שקדי כץ):

העובדות: התובע היה לקוח של הנתבעת עד שביקש לסיים את ההתקשרות עמה. התובע טען כי בהודעתו על סיום ההתקשרות ביקש כי הנתבעת תמחק את כל המידע עליו ממערכותיה. עניין התביעה בפניות הנתבעת לתובע לאחר סיום ההתקשרות. הנתבעת טענה כי מדובר בתביעה שהוגשה בגין שיחת טלפון בודדת, שאינה מקימה עילת תביעה (וכי שיחת טלפון אינה מנויה על האמצעים האסורים לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982) והודעה שאינה "דבר פרסומת".

נפסק: במעמד הדיון בין הצדדים חידד התובע וטען כי שיחת הטלפון של נציגי הנתבעת מהווה הטרדה וכי החשבונית עם חיוב 0, שנשלחה לו בדוא"ל, מהווה "ספאם". התובע ביקש להתנתק מהנתבעת. לאחר בקשתו, פנתה הנתבעת אל התובע פעמיים. על פניות אלה מלין התובע. 

שיחת הטלפון - סעיף 30 לחוק התקשורת, עליו התבסס התובע, יושם בהקשרים פליליים. מטרת הסעיף לטפל בהטרדות טלפוניות, כאשר לפי הפסיקה לא מדובר במענה לקבלת מסר פרסומי שאינו מגיע בתדירות גבוהה ואין בתוכנו כדי להטריד בעוצמה. 

היות שמדובר בסעיף הקובע את הסנקציה הפלילית לעבירה של שימוש במתקן בזק באופן שיש בו כדי "לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין", והיות שטיב הפעולות במונח "הטרדה" הן פעולות קיצוניות, יש לדחות את טענות התובע באשר לזכאותו לפיצוי מכוח סעיף זה. הוראות סעיף 30 לחוק התקשורת, להבדיל מסעיף 30א, לא נועדו לאפשר קביעת פיצוי נזיקי במקרה של פניות פרסומיות.

שיחה טלפונית המבוצעת על ידי גורם אנושי אינה נכללת בהוראות סעיף 30א לחוק התקשורת ואינה מהווה שיגור דבר פרסומת אסור. שיחת הטלפון היחידה אל התובע אף אינה יכולה להיחשב כהטרדה לפי הוראות סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, אלא כאשר מדובר בשיחות חוזרות בפרק זמן קצר. במקרה דנן מדובר בשיחה יחידה שאורכה שתי דקות. החשבונית המאוחרת שנשלחה לתובע, שחותמת את ההתקשרות בין הצדדים, אינה עונה להגדרת "דבר פרסומת" לפי חוק התקשורת. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 350 ש"ח.