הנאשם, מונע מתחושות השפלה ורצון לנקם, הפיץ סרטון אינטימי במטרה ברורה להשפיל את המתלוננת ולפגוע בכבודה, פרטיותה ונפשה (גזר-דין, שלום כפ"ס, השופטת מרב גרינברג):

העובדות: הנאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(5א) + 5(א) סיפא לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. הנאשם והמתלוננת ניהלו קשר רומנטי ובמהלכו צילם הנאשם, באמצעות הטלפון ובהסכמת המתלוננת, סיטואציה אינטימית ביניהם.

לאחר שהנאשמת נפרדה מהנאשם, שחזר הנאשם את הסרטון (לאחר שמחק אותו בעבר לבקשת המתלוננת) והחליט לנקום במתלוננת בדרך של העלאת הסרטון לאתר פורנוגרפי. הנאשם כתב על גבי הסרטון את שמה הפרטי של המתלוננת. הסרטון הופץ על-ידי אחר ואליו צורף פרופיל הפייסבוק של המתלוננת ובו פרטיה האישיים. 

נפסק: אין צורך להכביר מילים ביחס לחומרה הגלומה בביצוע מעשי הטרדה מינית, ובענייננו הטרדה מינית על-ידי פרסום משפיל. הנאשם, מונע מתחושות השפלה ורצון לנקם, הפיץ סרטון אינטימי במטרה ברורה להשפיל את המתלוננת ולפגוע בכבודה, פרטיותה ונפשה. אכן, הסרטון צולם בהסכמת המתלוננת, אלא שלאחר מכן הנאשם מחק הסרטון בהתאם לבקשתה וזו, מתוך אמון מלא בו, לא העלתה על דעתה שימעל באמונה ולבסוף יעשה בו שימוש פוגעני ומבזה. פעולת הנאשם לשחזור הסרטון בוצעה בניגוד להסכמת המתלוננת, במטרה לבזותה וחייבה מחשבה ותכנון. אין מדובר במעשה ספונטני ופזיז, כך גם פרסומו בצירוף שמה הפרטי של המתלוננת.

במסגרת ע"פ 5090/18 (בו דן ביהמ"ש העליון לראשונה במשמעותה של ההטרדה המינית על-ידי פרסום משפיל ובתופעה הפסולה של הפצת סרטונים לצורך פגיעה והשפלה) נקבע כי עבירה זו ראויה לענישה מחמירה, תוך שקילת פרמטרים של גיל הנפגע, מערכת היחסים בין המפיץ לנפגעת, מעגל ההפצה והיכרותם את הנפגעת, מועד ההפצה והרקע לו. יש לקבוע מתחם ענישה שנע בין מאסר קצר בדרך של עבודות שירות ועד שנת מאסר.

ההגנה עתרה לביטול הרשעת הנאשם. כלל הוא כי משהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין והימנעות מהרשעה מהווה חריג לכלל זה. עניינו של הנאשם אינו עונה לתנאים שנקבעו בפסיקה לביטול הרשעה (הלכת כתב). מעשי הנאשם חמורים, הפגיעה במתלוננת קשה וקיים הצורך בהרתעת המפיצים שידם קלה על המקלדת, ברובם אנשים נורמטיביים המחפשים דרך לנקום ולפגוע בבן זוגם.

ביחס לטענת ההגנה לאכיפה בררנית ולשיקולי צדק - אכן יכולה הייתה המשטרה לאתר קצה חוט ראייתי שהיה מאפשר לה להתחקות גם אחרי מפיצים נוספים של הסרטון. עדיין אין בכך כדי להקהות ממעשי הנאשם שהינו מחולל העבירה, מצלם הסרטון, בעל המניע הישיר לפגיעה במתלוננת ומפיצו המקורי. לצד זאת קיימים טעמים רבים לקבוע כי עניינו של הנאשם ראוי להיכלל בגדר מקרי השיקום. בשקילת מכלול השיקולים, לרבות הסכמת הנאשם לפצות את המתלוננת בסכום לא מבוטל, מצא ביהמ"ש לחרוג ממתחם הענישה ולגזור על הנאשם 5 חודשי מאסר על תנאי, 100 שעות לתועלת הציבור, קנס בסך 2,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח.