עד תביעה במשפט פלילי יוכל להעיד ב-Video Conference, כיוון שאינו מעוניין לעזוב את ארה"ב (החלטה, מחוזי ת"א, השופטים בן-יוסף, קאפח וקלמן ברום):

העובדות: בקשת המאשימה לגביית עדותו של עד התביעה באמצעות היוועדות חזותית (Video Conference), לפי תקנה 15 לתקנות עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ט-1999. ההגנה התנגדה וטענה כי על העד להעיד בדרך הרגילה או שתימנע עדותו. העד שוהה עם משפחתו בארה"ב ואין בכוונתו לשוב, כיוון הדבר עלול לסכן את מאמציו לקבלת אשרת שהיה במדינה. 

נפסק: יש להיענות לבקשה ולאפשר את עדות העד באמצעות היוועדות חזותית. סעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות מאפשר גביית עדות בתחומי מדינה זרה, לצורך בירור הליך פלילי המתנהל בישראל. תקנה 15 מוסיפה על כך ומתייחסת לגביית עדות באמצעות מערכת טלוויזיה סגורה בין לאומית. הפסיקה הוסיפה כי אם שוכנע בית המשפט כי אין בכוונת עד להגיע לישראל למתן עדות בשל קשיים סובייקטיביים, תיגבה העדות באמצעות חיקור דין ונקבע כי פירוש זה הוא שמתיישב עם מטרות המשפט הפלילי והצדק.

השיקולים שינחו את ביהמ"ש הם כי פניית המבקש נעשתה בתום לב, כי יש בידי העדים למסור עדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת וכי קיימת "סיבה טובה" המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ. הדרך הטובה והיעילה ביותר לקבלת עדות ולהתרשמות מהעדים היא על דוכן העדים באולם ביהמ"ש, אולם נוכח האמצעים הטכנולוגיים הקיימים היום, המאפשרים לבית המשפט להתרשם מן העד באופן ישיר, ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת, נראה כי במקרים בהם אין אפשרות להביא את העד יש להתיר את העדות באמצעות היוועדות חזותית.

ההגנה היא שטענה שעדותו של העד הכרחית ומשמעותית ולפיכך יש להעדיף את העדות באמצעות היוועדות חזותית על פני האפשרות שהעד לא יעיד כלל. ביהמ"ש משוכנע ששמיעת העדות בדרך זו אין בה כדי לפגוע פגיעה של ממש בזכויות הנאשמים, אם בכלל.