בהחלט ייתכן כי התובע נרשם באתר הנתבעת אך לא הסכים לקבל פרסומות (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם אהרן אורנשטיין):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 29 דברי פרסומת בדוא"ל, תוך הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הצדדים הסכימו כי טרם משלוח ההודעות התובע מסר את פרטיו באתר הנתבעת וכי כל ההודעות כללו לחצן הסרה אוטומטי, כתובת של תיבת דוא"ל למשלוח הודעת הסרה וכיתוב המעיד כי אין להשיב להודעה. לאחר משלוח הודעת הפרסומת הראשונה שלח התובע הודעת הסרה לכתובת שממנה נשלחה ההודעה וכן לכתובת החלופית, אך דברי הפרסומת המשיכו להישלח אליו. הנתבעת טענה כי הודעת הדוא"ל לא הגיעה אליה.

נפסק: יש לדחות את טענות הנתבעת כי התובע הסכים לקבל דברי פרסומת וכי הודעת ההסרה לא נתקבלה אצלה. נטל ההוכחה כי נמען שקיבל הודעה פרסומית הסכים לקבלה, מוטל על השולח הטוען לכך. בהחלט ייתכן כי התובע נרשם באתר הנתבעת ללא הסכמה לקבלת דברי פרסומת. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח את הסכמתו של התובע. בלב המחלוקת עמדה השאלה האם הנתבעת קיבלה את הודעת ההסרה מאת התובע. 

מרבית פסקי הדין קבעו כי הנטל להראות שהודעת ההסרה לא התקבלה אצל הנתבעת מוטל דווקא על התובע, הנמען. התובע הציג את הודעת הדוא"ל ששלח לנתבעת, בה ביקש כי הנתבעת תסיר אותו מרשימת התפוצה. הכוונה היא רק למשלוח ההודעה לכתובת החלופית שצוינה בהודעה הפרסומית ולא לכתובת ממנה נשלחו ההודעות, שכן בהודעות הפרסומיות צוין שאין להשיב לכתובת זו. הנתבעת לא חלקה על כך שהתובע שלח את ההודעה. ניסיון החיים מלמד כי הודעת דוא"ל שנשלחה בדרך כלל מגיעה ליעדה. נציגת הנתבעת טענה כי ההודעה לא התקבלה. לא בוצע כיצד בוצע חיפוש הנתבעת ולפי אילו פרמטרים.

באשר לגובה הפיצוי, כל ההודעות (29 במספר) נשלחו בהיעדר הסכמה ראשונית לקבלתן, אך תוך שימוש בפרטים שהתובע מסר מרצונו. 27 הודעות התקבלו אצל הנתבעת לאחר קבלת הודעת ההסרה של התובע ולאחר שהיתה לה שהות להסירו מרשימת התפוצה. בגין 2 ההודעות הראשונות יש להורות על פיצוי בסכום פעוט, שכן הן נשלחו לאחר שהתובע מסר את פרטי הקשר שלו. לגבי שאר ההודעות קיימות נסיבות לחומרה בכך שבאו לאחר שנשלחה הודעת הסרה. הנתבעת תפצה את התובע ב-6,950 ש"ח, מתוכם 100 ש"ח עבור 2 ההודעות הראשונות ו-250 ש"ח עבור 27 ההודעות הנוספות. אין צו להוצאות.